כהרגלי יצאתי בשניה האחרונה. עשר שניות טווח בטחון, אלף דברים בידיים, -ארנק-מפתחות-פלאפון-לנעול-תהיי טובה- ויצאתי.
לא מניע. שיט, שכחנו את האור דולק כל הסופשבוע.
נוסעת באוטובוס, מאחרת בחצי שעה. חוזרת ברגל.
צריך כבלים.
סקירת שכנים זריזה: מצד ימין - אינם דוברים את השפה.
מצד שמאל - 4 חודשים אנחנו גרים פה ועוד לא ראינו אותו.
יותר רחוק מצד ימין - המכולת.
יותר רחוק מצד שמאל - נורא נחמד, דיברתי איתו פעם על חתולים, אבל חסרה לו רגל. בעיה עם כבלים, מה אני אטריח אותו. כל השאר בליל של ערסים שראיתי פה ושם בשכונה.
יאללה למכולת. לא יכול לצאת, הוא לבד ויש לקוחות. מנעשה.
תרה אחרי מישהו שנמצא בדיוק ליד האוטו. אין כזה.
טוב נו, מעדיפה בלי רגל מאשר ערס אקראי. דופקת בדלת. לפי האוטו בחניה הוא בבית. מחזיקה אצבעות שהוא יהיה חמוש בפרוטזה שלו (יש לו כזאת אבל בבית הוא מוריד אותה).
פותח את הדלת. רגל אחת יש אחת אין. באסה.
-שלום, אתה זוכר אותי, אני השכנה עם החתולים...
-בטח, משלומך
-טובתודה נתקעתיעםאוטובליכבליםאוליתוכללעזורלי?
-כן בטח, רק זה יקח לי כמה דקות...
(רגשות אשם נוראים לי, כאילו לא ידעתי שחסרה לו רגל לפני שדפקתי)
-תשמע... יש לי הצעה חצופה... אם לא אכפת לך... אני יכולה לקחת את האוטו שלך לרגע... ולהחנות אותו ליד שלי ו... (איזו בושה וחוצפה מצידי)
(מקרקש במפתחות) -בטח, אין בעיה
-באמת? אתה סומך עלי?
-אם לא לא הייתי נותן.
-תודה! אני ג'ניפר (שקצת מופתעת לגלות אילו אנשים טובים יש בעולם)
-גבריאל.
ואללה. ועכשיו לחלק המסוקס.
נכנסת. דייהטסו שרייד משנת טיכו, צו'ק ידני, להתניע עם גז, טרטור מאיים, חונה, ניוטרל, דוחפת (בשלב זה מגיע ערס מהאקראים ומציע עזרה, יופי עכשיו באים? עכשיו תעמוד בצד ותראה איזו אישה מודרנית אני.) מצמידה, פלוס לפלוס, מינוס למינוס, קצת צ'ונגה צ'ונגה - ונדלק.
מחזירה את המפתחות, מודה מכל הלב. גבריאל, יצאת אחלה גבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MikeNJennifer
