?who’’s blog is it anyway

ניקינו את הבית!!

גם רצפה, גם כלים, גם ערימת הכביסה על הספה שהפכה כבר מזמן לחלק ממנה, עם אימום של גופנו השמנמנים והעצלים. ניקינו באמת! עם סבון, ומים, והכל! וגם סידרנו!

מייק ואני אנשים עצלים באמת. בלגניסטים עד כאב. לא כאלה שאומרים לכם שניה לפני שהם מכניסים אתכם בדלת "סליחה על הבאלגן" ואתם נכנסים ורואים ג'ינס זרוק על הספה ועטיפה של במבה על השולחן. כאלה שאומרים סליחה על הבלאגן ומיד דוחפים את הדלת כנגד התנגדות מבפנים כדי להכנס, וכשנכנסים... אין מילים לתאר. הצלחנו להמם כבר כל חבר בלגניסט.

בחודש האחרון היינו עסוקים, וכל כך הזנחנו את הבית עד שהכלים הגיעו בכיור עד מעל לברז, את הרצפה רואים במקטעים קטנים וניתן לצעוד בבית רק בדילוגים, אין תחתונים נקיים, היום מצאנו מתחת לספה בדלי סיגריות, ליד המיטה היתה ערימת כביסה לשלוש מכונות, מהצד השני של המיטה היו קמטוטי נייר טואלט שיכולים להוות שני גלילים לפחות, ובמקרר יש מחבת עם בשר שהסריח קשות ועכשיו כבר הפסיק להסריח. ושלא נדבר על הצבע החום שירד על הסמרטוט שניקה את השולחן בסלון, עליו אנחנו אוכלים (וגם את מה שנפל יש לציין).

כשהייתי קטנה הייתי בלגניסטית בדיוק כמו היום, ואמא שלי, המנסה להראות לא מודאגת, אמרה שכשאני אגדל ויהיה לי בית משלי אני לא אהיה כזאת כי לא יהיה מי שיסדר אחרי. טעתה קצת. היום כשהיא באה אני האמת מסדרת טיפה לפני כן, לא נעים.

ליומולדת שלושים אני רוצה עוזרת.