"אוקיי תעצור כאן"
"מה?"
"תעצור כאן"
"תירגעי דנה אני בן 17 וחמישה חודשים"
"אתה עוד לא בן 17 וחצי אלוהים"
"תירגעי נו עוד רגע מגיעים"
"אל תגיד לי עוד רגע מגיעים! תוריד אותי מיד!"
"דנה נו את לא יודעת שזה לא הגיל? זה התרגיל"
"כן מעניין איזה תרגיל יעשה לי העו"ד של ההורים שלך"
"נו אל תהיי כזאת אני לא מוריד אותך"
"או מיי גאד"
נסיעה של 10 דקות נראתה לי כמו נצח, לבסוף הוא עצר וירדתי.
"נפגשים בערב נכון?"
טרקתי את הדלת, מפגר.
הגעתי להרצאה על התזונה, וגיליתי שבאמת האולם מפוצץ באנשים המחכים למוצא פי. כאילו מה אני מבינה בזה.. נרקיס מבינה הרבה יותר.
אבל חצי שעה אני יכולה לסחוב.
השיטות של נרקיס עבדו, הוספתי בדיחות וקטעים גסים וזה ריתק את האנשים בסופו של דבר.
"...למי שיש בעיות בעיכול, מומלץ להתמיד ולאכול ירקות ירוקים המכילים תאית, תאית היא החומר העוטף את התאים הצמחיים בעיקר בקליפה, הגוף לא מעכל אותה ולכן הקיבה עובדת יותר ומעכלת את כל ה..." אבל ברגע הזה קלטתי את הקטין בזווית העין.
הוא חייך אליי ושלח לי נשיקה.
אלוהים..גלגלתי עיניים.
"...כולסטרול נמצא רק בחומרים מוצקים, ולכן כשכתוב על בקבוקי שמן 'אינו מכיל כולסטרול' זה רק כדי למשוך קונים, שכן שמן לא יכול להכיל כולס.." הוא הוריד את החולצה ונכנס לבריכה.
אפרת, האחראית הסתכלה עליי במבט של נו...
שכחתי לגמרי הכל.
אלוהים שלח לי ישועה!
והוא שלח... נרקיס עמדה לידי.
"דנה קצת לא מרגישה טוב... אני אמשיך.." היא לקחה ממני את ראשי הפרקים ואני רק בירכתי אותה.
"אני חייבת לך"
"את אפילו לא מבינה כמה"
"בקיצור, ההגדרה הבוטנית לפרי, זה כל מה שפרח הופך אליו, וההגדרה הבוטנית לירק זה כל שאר חלקי הצמח כמו שורש, עלים וכו..."
"אז רגע זית זה פרי?" שאל אחד האנשים מהקהל.
"הוא שאל אם זין זה פרי?!" התבלבלתי ושאלתי את נרי.
"זית זה פרי אדוני" נרקיס חייכה.
היא הסתובבה להחליף שקופית.
"דנה את חרמנית נשמה?"
"לא נו ככה שמעתי"
"עזבי לכי הבייתה. ותתרחקי מהחבר שלי"
"כאילו שחשבתי על זה.." חייכתי ועפתי משם.
הוא עמד ליד הדלת המסתובבת של המלון.
"תגיד לי אתה פשוט בכל מקום?!"
"די נו ראיתי שהוצאתי אותך מריכוז" הוא חייך והשיער שלו שכבר התייבש נראה בהיר יותר בגלל השמש.
"שכחתי שלא אמרתי לך איך קוראים לי... קוראים לי אור"
"תגיד לי אתה לא מבין? כשעליתי לכיתה א' אתה נולדת"
"אבל אני לא יכול להפסיק לחשוב עלייך... ובכלל זה מעצבן שיש מישהי שאני לא משיג"
"מעניין למה נרקיס לא נסעה ליעל בסוף..." ניסיתי להעביר נושא ולצאת.
"די נו בבקשה אל תהיי כזאת" הוא חסם לי את הדרך עם היד, והסתכל עליי במבט מתחנן והזכיר לי לרגע את בנחמין רוחאס (היה מת).
"טוב יאללה שלום" באתי לסובב את הדלת אבל הוא החזיק אותה.
"שום שלום.. את לא זזה עד שאת מבטיחה לי שיוצאים היום"
"אני לא יוצאת איתך אנשים יראו אותי"
"אז אני אבוא אלייך"
"לא!"
"אז את לא הולכת"
"טוב!!!" יצאתי מהדלת.
"ב10!"
נכנסתי לאוטו והתנעתי. נרקיס רצה לכיווני.
"פיו.. הייתי בטוחה שנסעת... איזה עצבים יעל הודיעה לי ברגע האחרון שחברה שלה בבית חולים והיא חייבת להיות איתה אבל אני אסע אליה בערב ו.. דנה? הכל בסדר?"
"לא! הקטין הזה מסתובב לי בין הרגליים!"
"דנה קטין בין הרגליים זה לא חוקי"
"באמא שלך נרי?!"
"באמא של נרי"
"מה אני עושה איתו?"
"צאי איתו פעם אחת יענו בייביסיטר תתנהגי אליו חרא עד שהוא ילך"
"אני לא יוצאת איתו נרקיס!!! הוא בן 17!!!"
"יואו איזה כבדה.. ממתי את לוקחת את החיים ככה ברצינות? יאללה צאי איתו"
"נרי כשהיית בת 17 והיה לך את החבר הזה שבן 24.. איך הוא לא פחד?"
"לא שכבנו"
"איזה פראיירית הוא היה כוסון"
"כה הא.."
"טוב מה זה משנה!!! מה אני עושה עכשיו?!"
"לאדעת.."
בערך בסביבות 10 כבר נשמעה דפיקה.
"הוא מדייק" נרי התאפרה מול המראה.
"לאן את הולכת?"
"אמרתי לך.. ליעל"
"נרי את לא משאירה אותי עם הפסיכופת הקטן הזה!"
"watch me"
"דנה מאמי תפתחי לי זה אור"
"נו תפתחי לו דנדה בא לי לחבק אותו"
"יואו אין בעילת קטין"
"מה את דואגת? הוא בן 17. הוא נוגע לך בציצים הוא גומר"
"לא פותחת לו שילך"
"יאללה אני עפתי"
"את עושה בכוונה?"
"כה" היא פתחה את הדלת.
"היי אורו'ש אני אשאיר אתכם לבד... דנה הוא הביא פרחים!" היא לחשה לי את המשפט האחרון ויצאה.
"זה בשבילך" הוא הגיש לי זר צבעונים.
"כסף של אבא?"
"די נו אל תהיי כזאת.. תנסי לרגע לשכוח מהגיל שלי"
"אתה כזה תינוק אני יכולה לראות את הטיטול שלך"
"ולך יש קצת קמטים"
"מה?!" עפתי למראה.
"צוחק נו את יפהפייה" הוא חיבק אותי מול המראה.
"תקשיב ליאור"
"אור"
"כן זה.. תשמע, אתה קטין.. אני בגירה! אסור לנו אתה לא מבין?"
"זה לא סקסי בעינייך?" הוא החזיק לי את היד.
"לא. זה לא חוקי בעיניי"
הוא החזיק את הידיים שלי חזק מאחורי הגב והדביק לי נשיקה.
הסתכלתי עליו בהלם, והוא לחש משהו בספרדית.
"מה?"
"כלום..."
"מאיפה אתה יודע ספרדית?"
"אני במקור מוונצואלה"
"כדאי שתחזור לשם"
"אני לא בתול דנה"
"יופי לך"
"אני רוצה אותך.. אני לא מפסיק לחלום עלייך"
"זה קורה בגיל שלך. יש הרבה קרי לילה"
"יש לי מצבי רוח בגללך" הוא נצמד אליי יותר.
"גיל ההתבגרות"
"כאבי בטן... מהתרגשות כשאני חושב עלייך"
"אולי אתה צריך לקבל מחזור" הנהנתי בפוזה של רופאה משהו, והתחמקתי ממנו.
הוצאתי בקבוק בייליס מזגתי לעצמי מעט.
"הייתי מציעה לך דרינק, אבל זה לא חוקי" שיחקתי עם הכוס ושתיתי.
"למה את רעה דנה?"
"צודק הייתי צריכה להשכיר כמה די וי די של ברני. אבל יש לנו ויאודי. יש עכשיו משהו מיוחד פורים חינם לילדים"
"דנה..." הוא נאנח ביאוש.
"הנה! הפסטיגל!" שמתי רגל על רגל על השולחן והזמנתי אותו לשבת לידי.
"את אכזרית"
"ממממ.."
"אני אוהב את זה" הוא חייך התיישב לידי ועוד פעם נישק אותי.
"את חכמה, אבל אני הרבה יותר חכם ממך"
"טחח" צחקקתי כמו מפגרת. מה קורה לי? עוד לא שתיתי חצי כוסית.
הוא התקרב שוב ונישק אותי.
"עזוב אותי כבר יא טמבל אני אומרת לך זה לא חוקי!" שתיתי את כל הכוסית.
"גם מה ששמתי לך באייריש זה לא חוקי"
"מה?" הכל התחיל להסתובב לי.
"מה שמת לי?!"
"אל תדאגי זה טבעוני. זה נקרא סמי חשק"
ואני לא זוכרת, מהרגע שהוא נישק אותי בפראות.
התעוררתי ערומה על הספה, על השולחן בסלון חיכה לי פתק: אני פשוט אוהב אותך. אבל לא רצית אותי.
והתחלתי לבכות, הרגשתי נאנסת, שניצלו אותי, ניצלו את הגוף שלי. למרות שאחרי הדרינק התחלתי להמשך אליו, זו לא הייתי אני.. אלא הטיפות שהוא טיפטף לשם, או שזו הייתה אבקה, או לא יודעת מה.
לקחתי את הפלאפון שלי והתקשרתי לנרקיס. סיפרתי לה מה שקרה.
אחרי כמה דקות קובי בא, וחיבק אותי.
"די נו את מכירה את נרי. היא תיכנס בו"
"מה היא תעשה כבר? אני לא יכולה להתלונן... יגידו שהכנסתי קטין לבית שלי"
"אחרי מה שנרי תעשה לו... אני ממש מקווה שלא תתלונני כי אנחנו נצטרך לשלם הרבה כסף..."
"מה היא הולכת לעשות?"
"כנראה שנצטרך לחכות שהיא תחזור מבאר שבע"
הפלאפון שלי צלצל.
"רדי למטה"
"די נרקיס לא בא לי לעשות סיבוב באוטו"
"רדי יא מפגרת"
אני וקובי ירדנו למטה, נרקיס נהגה, חיוך גדול על שפתיה, ומשקפי שמש גדולות נחות על פרצופה.
"איך היה אצל יעל?"
"שש..." היא השתיקה אותי עדיין מחוייכת.
קובי, שישב מאחורינו חיכה כבר שיקרה משהו.
עמדנו מול וילה גדולה, זיהיתי בחוץ את הכלב שלו, אותו רוטווילר אימתני, נבח על כל מי שעבר.
"אין דבר כזה כלב נובח ולא נושך. כלב נובח כדי להזהיר, אחכ הוא ינשך. במיוחד כלבים כאלה"
"קובי לא לחפור" השתקתי אותו מלחץ.
אחרי רבע שעה מורטת עצבים, עצרה ניידת משטרה ליד הוילה הגדולה, צלצלו באינטרקום: "עיריית אילת, לפתוח את הדלת".
לא יכולתי להסתכל על הפרצוף המגעיל של אור, כשהוא פתח להם את הדלת. אבל נרי יכלה להסתכל.
"קיבלנו תלונה חמורה מבחורה שננשכה, אנחנו נאלצים להרדים את הכלב"
"מה?! אבל את מקס הבאנו מוונצואלה! הוא הכל בשביל המשפחה! הוא אצלנו מעל 7 שנים!"
"הוא מסוכן לציבור, יש פה תלונות מאנשים שהוא נובח כמו מטורף"
"תשמע יש לי אבא חולה, הכלב הזה נותן לו נחת"
"אני מצטער אדוני" הפקח נכנס, חסם את פיו של הכלב, קשר לו רצועה והוביל אותו לניידת בעוד אור מתבכיין.
כשהניידת נסעה, הוא ישב על שפת המדרכה ומירר בבכי.
הסתכלתי על נרי, כמה הבחורה הזאת אכזרית..
"תזכירי לי לא לעצבן אותך" קובי הביט בה באימה.
היא יצאה מהאוטו והסתכלה לעבר אור. התכופפה אליו כמן גננת כזאת, חייכה ואמרה: "לא נורא ילד, אבא יקנה חדש".
היא נכנסה חזרה לאוטו ועפנו משם, בעוד אור צועק כמו משוגע "בת זונהההה!!!!". הוא היה אדום, והדמעות שלו כיסו את הפנים.
נו מילא.
חג שמח וכשר לכולם!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
