כנפיים שבורות

 

קר בחוץ, כל כך קר.. יצאתי לכמה דקות מהמגורים והרגשתי איך הרוח והקור חודרים לי לעצמות. רעד בלתי נשלט מתחיל, הגשם מטשטש את הראות, הרגשתי לאט לאט איך עם כל נשימה שלי הקור נכנס פנימה ומקפיא אותי מבפנים, השפתיים קפואות ואפשר להרגיש איך לאט לאט הן מאבדות כל תחושה ואני עומדת באמצע שום מקום וחושבת לעצמי שהלוואי שהיה מישהו שהיה יכול לגרום לכל הקור הזה, הפנימי והחיצוני להיעלם. מישהו אחד שרק בחיבוק שלו,בין הידיים שלו אני ארגיש את כל החום והביטחון שבעולם. מישהו אחד שרק למגע השפתיים שלו בשלי אני ארגיש שאין לי ממה לפחד,אין ממה לדאוג.. לדעת שהוא איתי.. רק אחד, רק מישהו אחד שישלח לי אש חמה שתחמם אותי.. אש חמה שתיתן לי הרגשה בטוחה,הרגשה שאני לא לבד, אש חמה שאיתה אני אדע שיש שם, איפשהו, מישהו שחושב עלי.. מישהו שדואג לי.. מישהו שרוצה אותי קרובה אליו..מישהו שמחכה למגע שלי... מישהו שאוהב אותי... רק אחד...