הפוסט שדיברתי עליו בפוסט הקודם נשאר בגדר טיוטה שלא תתפרסם לבנתיים. זה אולי קצת יותר מדי בשביל הבלוג הזה, יותר מדי חשיפה,יותר מדי מחשבות נסתרות שלא העזתי לומר. ועכשיו אני אכתוב כמה מחשבות שרצות לי בראש, פוסט מבולבל בלי מחשבה, לא להתייחס.
החיים ממשיכים, תמיד היה ותמיד יהיה. הכל עובר בסופו של דבר אני יודעת, השאלה איזה צלקות הוא משאיר אחריו, איזה זכרונות ואיזה מחשבות. גם מה שעבר נשאר, אצלי, עמוק בלב ועמוק במחשבות.
מצב קיצוני, מחקתי את רוב האנשים בספר הטלפונים בפלאפון. מעשה פזיז ויש יאמרו טיפשי. אבל מה לעשות שערב אחד שאני הכי צריכה מישהו אף אחד לא נמצא שם בשבילי. כל מי שאיכזב אותי נמחק מהרשימה. כמה ילדותי מצידי, למחוק מספרים ולקוות שזה ימחוק זיכרונות ומחשבות. אבל זה צעד ראשון שעשה לי טוב באותה שנייה. הרגשה של הקלה, שאני מאוכזבת אבל פועלת בעניין. אבל זה כל כך צפוי, לא חדש ומוכר כל כך שזה כואב.
הרגשה של לבד בין כל כך אנשים שמקיפים אותי. חלקם צבועים, חלקם עיוורים והחלק השלישי פשוט בוחר להתעלם. מי שיקרא את הבלוג הזה לא יאמין שזו אני כותבת פה. אותה אחת שתמיד מוקפת בחברות ובידידים, אותה אחת שכל כך הרבה אנשים הבטיחו לה שהם יהיו שם לצידה ונשבעו לה שהיא אדם מדהים ושתמיד יתמכו בה. זאת בדיוק הבעיה, הבטחות. איבדתי היום את הטקט שלי לרגע, דיברתי עם אחד הידידים שאיכזב(מ', נכתב לראשונה פה אבל הפך לדמות עיקרית בחיים שלי כבר לפני כמה חודשים) ופשוט אמרתי לו הכל. אמרתי לו שמחקתי את המספר שלו כשהוא התקשר ובגלל זה לא זיהיתי מי זה מההתחלה, אמרתי לו שהוא איכזב אותי אתמול ושלא יצפה שאני אשאר איתו בקשר כמו מקודם ובעיקר הבהרתי לו שברגע שנפגעתי ואיבדתי בו את האמון זה לא יחזור יותר ושלא יצפה שאני אמשיך כאילו כלום. הוא היה מבולבל, לא הצליח לזהות אותי כידידה שהוא הכיר עד עכשיו, אמר לי שהוא מצטער ושהוא לא חשב שזה באמת רציני, ביקש סליחה כמה פעמים וניסה לשכנע אותי לספר לו. דיברתי בקרירות, משפטים רשמיים, לא ניסיתי בכלל להבין, לא רציתי להבין. ואולי הוא רק חלק קטן מאוד מהאכזבה הכוללת מהסביבה אבל איתו היה לי הכי קל להגיד הכל. לא רציתי לסלוח, נמאס לי מזה. אני לא אוהבת להעמיד אנשים על הטעויות שלהם. אם הם לא זיהו טעות פעם אחת זה בסדר אבל כשזה קורה שוב ושוב אני לא זאת שצריכה לשנות אותם, אני לא רוצה את זה.
כל מה שקורה לי כל כך מבלבל, הקשר שמתקדם עם ס', הקשר שלאט לאט דועך עם ת' והקשר שנעלם לחלוטין עם ר'. קשה לי עוד להבין את זה, אני לא בוטחת באנשים בקלות ולמרות הכל אני מצליחה להתאכזב ולהרגיש לבד כל פעם מחדש. (ר',לאן נעלמת לי?עדיין לא ויתרתי, אבל אתה כנראה כבר ויתרת מזמן רק מפחד להודות בכך. זה בסדר מלאך, אני כבר רגילה)
הנקודה הזאת, ברגע זה, שאני קולטת שאני לבד וזאת לא רק הרגשה זמנית שוברת לחלוטין. קשה לי, בחיי שקשה לי. אני לא מכירה את עצמי ככה, נהיית הרוסה מיום ליום. כמה שהחיצוניות לא משקפת את הבפנים. אל תתנו לי לרמות אתכם, שחקנית טובה שמופיעה מול אנשים עיוורים גם ככה, תסתכלו טיפה יותר בפנים ותבינו מי אני, הולכת לאיבוד בתוכי, אין שום אור שמוביל, האור כבר מזמן כבה.
שיר שפשוט משקף אותי כרגע, כל כך יפה..
Here in this crowd I'm feeling all alone
Turn me around and point me back to home
I'm getting lost more everyday
And I can't tear myself away
From the stars in my eyes with no light
Here are my thoughs, have some faith in me
And I'll let you be who you need to be
Life on the moon, could it be that stranger
life on the moon, would it feel this far away
The life that I knew is trough
And I'm gonna need you more than ever
I'm alone in this crowded room
Is the life on the moon
Flown off the ground my head's up in the air
So counsiouns to the fault with all the pople everywhere
Is getting harder everynight, to take the punches left and right
Just to know that you are here by my side
Getting lost in my own atmosphere
Stars in the sky all the stars in my eyes
Is the cost of getting out of here alive
...I'm gonna need you more than ever
אני כבר צריכה, אבל אתה לא פה.
לילה טוב...
Angel Of Music
כינוי:
Angel Of Music
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
