כנפיים שבורות

כשאחזור ממסע אל קירות מוכרים מי יטרח להבחין בשובי,
מי ירים את ראשו ועיניו יחייכו על המראה המוכר שאני,
מי יבוא וישאל אודות מסעותי והתלאות הרבות שעברו על ליבי
מי יטרח ויביט פנימה ויסגור תהומות שחורות אינסוף שקרע המסע הפנימי.. 

מי יחבק וינשק ויטפל בנשמה הפצועה
שקרעים וחתכים ניפערו בבשרה.
מי ינקה את החול ואבק הדרכים שדבק והתערבב בדמה
ורק הקירות מוכרים וברקע דממה.

מניחה את תרמיל מסעותי
ובשקט פורקת זיכרונות
ואין מי שירצה עימי לחלוק
וישנם לי רק הקירות.

כשאחזור ממסע אל קירות מוכרים
מי יטרח להבחין בחסרוני

ורק הקירות מוכרים
בוכים בכי חרישי...

נראה לי שזו פעם ראשונה שאני כותבת פה משהו שלי. כבר מעל שנה לא כתבתי שום דבר, פעם הייתה לי מוזה, עם מי שאני גם המוזה נעלמה. כמה שאני שונה עכשיו.  השיר הזה ישן אבל כל כך רלוונטי, כל כך מתאר את ההרגשה. אבודה, מרגישה שאין אף אחד שאני יכולה לפרוק איתו את כל מה שמכביד על הלב, ויש כל כך הרבה.

אני מרגישה אשמה, מרגישה רע עם עצמי, אני יודעת שרק ביצעת את העבודה שלי אבל זה הורס אותי לדעת שפגעתי בעתיד של מישהו שהכרתי בדיוק 4 שעות. אני יודעת שזה התפקיד שלי, זה בדיוק מה שאני צריכה לעשות. 4 שעות של תחקיר שבסופו החלטתי לא לתת לו סיווג ולפסול אותו. כן, הצלחתי במה שהוכשרתי אליו, איתרתי בעיה אצלו, תיחקרתי אותו, נכנסתי לעומק הבעיה ובסוף פגעתי לו בעתיד בלית ברירה. אוף, אני שונאת את ההרגשה הזאת. להרגיש אשמה למרות שאני לא אמורה,למרות שאני צריכה להיות גאה בעצמי. בסוף הוא שאל אותי מה יהיה הלאה, סיפר כמה הוא מתרגש מהתפקיד שלו ומהמקום החדש ואני נאכלתי מבפנים כי ידעתי שאני חותמת בסוף וממליצה לפסול אותו. אמרו לי שעם הזמן אני אצליח להבין שהצעד הזה חשוב לבטחון המדינה ובלה בלה בלה, אבל הדבר היחיד שחשבתי עליו זה כל מה שהוא סיפר לי, סיפור חיים לא פשוט שלא באשמתו, הוא נפסל כי החיים הובילו אותו למקומות קשים. אני מקווה שבהמשך זה ישתנה, כי בנתיים אני מתחברת רגשית לכל מתוחקר שלי, פשוט קשה לי להישאר מנותקת כשמישהו מספר לי את כל מהלך חייו, את הדברים הכואבים ביותר שלו, לפעמים בוכה מולי, איך אפשר להתנתק מרגשות? איך אפשר לא להזדהות?

בכל פעם שאמא שלי מתקשרת אלי הלב שלי מחסיר פעימה, אני מפחדת מהחדשות הרעות שאני עומדת לשמוע. לא סיפרתי לאף אחד על מה שקרה, לא סיפרתי לאף אחד למה בימים האחרונים אני מעופפת טיפה יותר ונראת יותר מדוכדכת. האמת, סיפרתי לאחד, אבל זה לא שינה אצלי הרבה לצערי, למרות שנורא רציתי.

זהו להיום, אני צריכה ללכת לישון, מחר יש לי יום ארוך. סוגרת שבת ראשונה בבסיס החדש.. מקווה שיהיה בסדר...

לילה טוב...

 Angel Of Music

אני מרגישה שאני חיה חיים כפולים. החיים הצבאיים שלי והחיים האמיתיים שלי. שם, ב"עולם האמיתי" הכל נהרס לי שלב אחרי שלב.. האנשים שהכרתי לאט לאט נעלמים לי מהחיים, קשרים שאהבתי מתפרקים,הבית כבר מזמן לא בית, המשפחה לא מה שזכרתי או הכרתי, להנאות שלי אני כבר לא מוצאת זמן, ואפילו כשאני מסתכלת במראה אני לא מזהה את מי שאני. אני יודעת, הצבא משנה, אבל לא ידעתי שכל כך. לא ידעתי שמיום הגיוס שלי אני אצטרך להיפרד מהחיים הקודמים שלי, להיפרד ממי שאני. אני גרה בבסיס, בתוך הגף שבו אני עובדת. אני נמצאת 24 שעות ביממה עם המש"קים, רואה כל היום את כל אנשים מהבסיס, פוגשת אנשים חדשים כל 30 שניות, התרגלתי לחיים פה, אני מוצאת את עצמי בהרבה רגעים של כיף לצד רגעים של תסכול, מבחוץ הכל טוב. אני זאת שמחייכת, זאת שכולם באים אליה סתם בשביל לדבר ולפרוק מהלב, זאת שבאים לשבת בחדר שלה כי שם מצחיק ונחמד.ובלילה, אחרי שכל העולם ואחותו יוצאים מהחדר שלי ומהגף אני מי שאני באמת. אותה אחת שהחיים שלה שונים עכשיו, אותה אחת שמרגישה אבודה,מבולבלת, מרגישה תסכול ופחד כשהיא רואה אנשים שמאוד קרובים אליה דועכים. 

העיניים נעצמות לי, עייפה כל כך, לא ישנתי כבר 4 לילות באופן רציף. שעה וחצי מקסימום בכל לילה..לא מצליחה להירדם, המחשבות מציפות אותי. קופצת מנושא לנושא כמו שאני עושה תמיד, חושבת על דבר אחד וכבר הדבר השני קופץ לי למחשבה. מנסה למצוא פתרונות לדברים שלא בשליטתי. רוצה לקחת את החיים שלי בידיים, רוצה לסדר אותם, רוצה להנות מהם גם מבפנים. הלוואי שיכולתי. הלוואי שיכולתי לסדר את המחשבות שלי, לסדר את הכאבים שלי, את הפחדים, את הדאגות.

אני לא מפסיקה לחשוב עליו, בכל פעם שאני נזכרת באבא שלי אני נזכרת ישר גם בר'. אמרתי כבר שאני לא רוצה להיות תלויה בו אבל אני לא יכולה. והנה אני מתנהגת כמו ילדה קטנה ומאשימה אותו, הוא זה שגרם לי להיות בטוחה בעובדה שהוא נמצא פה מתי שאני באמת צריכה אותו. אני צריכה אותך? אתה לא רואה? אתה לא יודע? אתה כבר אמור להכיר אותי. אבל כמה זה אגואיסטי מצידי, הוא לא שייך לי ואף פעם לא היה, לא חייב לי כלום, אני זו שפיתחתי את התלות הזו בו. אני זאת שצריכה אותו. מכל הידידים והחברות שיש לי תמיד הרגשתי בטוחה לספר לו מה באמת אני מרגישה, מבין כולם תמיד הרגשתי הכי נח לשלוח דווקא לו הודעות שאני צריכה אותו. הוא זה שאני מרגישה נינוחה לדבר איתו, יודעת שהוא לא שופט אותי, יודעת שהוא דואג לי באמת, יודעת שהוא אוהב אותי.  גם עליו עוברת תקופה לא קלה למרות שהוא לא רוצה לספר לי, אבל הוא בניגוד אלי לא צריך אותי. מה יש בו לעזאזל שגורם לי לרצות להתקרב אליו למרות שהוא מתרחק. בכל צעד שהוא לוקח אחורה אני יותר ויותר לא מצליחה להבין אותו.. why are you so far away?  

אני לא אדם דיכאוני, עוברים עלי הרבה דברים כייפים ומצחיקים בבסיס החדש, אבל הרבה דברים על הלב מונעים ממני להנות מהם באמת. בלילה, כשאני נשבעת לעצמי שהדמעה הזו תהיה הדמעה האחרונה אני מנסה לחשוב איך זה היה אם הייתי מישהי אחרת.. הלוואי והייתי מישהי אחרת...הלוואי ואני אפסיק להיות אני.

היא לא אומרת כלום
לא מספרת כלום
רק לפעמים בלילה, בוכה קצת
אבל לא אומרת כלום

דיברנו כל היום
סיפרנו לה הכל
והיא סגורה בחדר, בשקט
ולא אומרת כלום

וכל היום, כל היום
אנשים מתאספים, שואלים, מדברים המון
וכל היום, כל היום
מנסים סיפורים ותפילות, מנסים הכל.

אבל היא לא שומעת כלום
אולי היא לא יודעת כלום
וגם שמתקרבים ו... לוחשים לה
זה לא עושה לה כלום.

רצינו שתזכור
שיש סיבה לחזור
והיא לבד בחדר, שוכבת
ולא אומרת כלום...

 Angel Of Music

אני בבסיס חדש. סיימתי את הקורס ושובצתי. אני כותבת עכשיו מהמחשב בגף שלי, מצחיק שיש לי מחשב כל כך נגיש. לא כותבת הרבה כי אני יודעת שהדמעות יתחילו לחנוק בגרון ברגע שאני אקליד את המילים האלה, תקופה קשה, לפעמים אני חושבת שהיא קשה מדי. מנסה לזרום עם השינוי אבל זה קשה כשבדרך אני נתקלת בכל כך הרבה מכשולים.

מרגישה שאני פוגעת בס', בכל פעם שהוא מציע שאני אבוא אליו או שאני והוא נעשה משהו אני תמיד מתחמקת מזה. לא יודעת אם זה קשור לעובדה שאני לא בטוחה לגביו או לעובדה שידיד שלי אמר לי להתרחק ממנו כי הוא יפגע בי, אולי זאת פשוט העובדה שאני לא יכולה לחלוק איתו את מה שעובר עלי וצביעות לא באה בחשבון. אני לא אגיד לו שהכל מעולה אצלי, אראה אצלו בחדר סרט ואתנהג כאילו כלום לא קורה בזמן שהעולם שלי מתפרק בחלקים קטנים וכואבים. הוא חמוד, באמת שהוא אחלה בנאדם,אבל הוא לא בשבילי,זה לא הזמן מבחינתי להתחיל בקשר חדש. אני עוד תקועה על מישהו אחר, נכון ששום דבר לא קרה עם המישהו הזה ואני יודעת שגם שום דבר לא ייקרה אבל קשה לי להרפות ממנו, קשה לי להרפות מהמלאך השומר שלי. ואני לפעמים מרגישה תלויה בו, אתמול כשנשברתי הוא הראשון שחשבתי עליו, אני חייבת להפסיק עם זה. חייבת לנסות להתגבר בעצמי. נכון שבסופו של דבר לא דיברנו, אבל לא בגלל שלא ניסיתי ליצור איתו קשר אלא פשוט בגלל שלא הייתה לו אפשרות לענות.

וגם אם הייתי בצד השני של העולם ואת היית פה
גם אם לא יכולתי להציל אותך מכולם, הייתי מנסה לבוא
וגם אם לא הרגשת כבר כלום, אפילו לא את עצמך
הייתי בא להציל אותך, להציל אותך, אפילו ממך...

ברגע ששמעתי את השיר הזה הוא קפץ לי לראש. ההרגשה הזאת שאני יודעת שמשהו רע עובר עליו אבל אני לא יכולה לעזור, או שאני יכולה, אפילו אם זה אומר רק לדבר איתו אבל הוא לא נותן לי להתקרב. שמעתי את השיר ושלחתי הודעה בלי לחשוב פעמים, אחר כך הצטערתי על זה, הוא לא הבין את הכוונה שלי. כמה צפוי. אנחנו עסוקים בלהתנגח אחד בשנייה. "לא יכול להיות במצב תקין איתך" הוא אמר לי, מצב תקין? מצב תקין מבחינתי זה להיות עם מישהו בקשר ולשמור על הקשר על זה. מצב תקין זה לא לדבר ולהעלם לחודשיים ואז לחזור כאילו כלום לא קרה. ר', מתי תבין את כל מהשאני מנסה להסביר לך כבר הרבה זמן? מתי תבין כמה אתה חשוב לי? כמה אני אוהבת אותך? מתי תבין שאני באמת פה, באמת פה בשבילך בכל פעם שאתה צריך אותי. מתי תבין שאני דואגת לך ושהורס אותי לא לדעת מה קורה איתך... מתי תבין שאני צריכה אותך?

זהו להיום, אני פורשת.. שיהיה לילה טוב לכולם... 

Angel Of Music

חשבתי שאני לא אכתוב פה יותר, אבל בשלב מסויים הבנתי שהבלוג הזה הוא אולי המקום היחיד שאני באמת כותבת כל מה שאני מרגישה,חושבת או רוצה להגיד. קצת עצוב שבשביל לפרוק דברים מהלב אני פונה למקלדת ולמסך מחשב אבל כבר התרגלתי לעניין מזמן.

מה קורה איתי, לא כל כך מבינה. הקורס שאני נמצאת בו כרגע נגמר ממש מהר, הימים עפים לי. חילקו את הקורס ל2 קבוצות לפי מבחני אישיות וכל מיני מבחנים אחרים, קבוצה אחת צריכה לעבוד מול מחשבים בעיקר כל היום והשנייה צרכה להיות בעיקר באינטרציה עם אנשים כל השירות. אותי בחרו לעבוד עם אנשים, בדיוק מה שרציתי, כמה מפתיע. :-) הולך לי טוב, לרגע זה אני מצטיינת הקורס, אני רק מקווה שלא יאתרו אותי להדרכה כי אני ממש לא רוצה להיות מפקדת, לצעוק על חיילים ממש לא עושה לי את זה, אבל נראה מה יהיה בהמשך.

אני חולה, כותבת פה כשלצידי 2 סוגי כדורים ותה מגעיל עם דבש ולימון. אין לי קול בכלל, זה התחיל מצרידות ונמשך בעובדה שאפילו ללחוש אני בקושי מצליחה. כן, חכם מצידי לישון עם גופיה וחלון פתוח בדיוק מעל המיטה שלי בבסיס...=\ שונאת להיות חולה, במיוחד עד שאני חוזרת הבייתה אחרי הרבה זמן ואני מעבירה את הזמן הפנוי שלי בגסיסה איטית במיטה. בקושי ראיתי את החברות או הידידים שלי, מבאס קצת, אבל אני אשרוד.

11\8- תאריך מאוד משמעותי בשבילי, בדיוק לפני שנה.. הזמן עובר כל כך מהר..

התחיל להתקדם משהו עם ס', אפילו ידיד משותף שלנו נשלח להגיד לי בשמו שהוא רוצה אותי. נפגשנו כמה פעמים, פה ושם סמסים או שיחות טלפון. הוא חמוד ומקסים והכל אבל לא יודעת אם אנחנו מתאימים. הוא קר מדי בשבילי. כשאני איתו זה אחרת, הוא יושב קרוב, מציע את המעיל שלו כמו ג'נטלמן למופת, זורק מחמאות פה ושם. אבל יש בו קרירות מוזרה, הוא ציני מדי, צריך לחשוב טוב טוב על כל משפט שלו ולראות אם זה ציניות או כנות. כשהוא כותב לי סמסים אני יכולה להרגיש קור יוצא מהמילים שלו, בלי רגשות בכלל, מה שהוא רוצה להגיד ולעניין " אני הולך לישון לילה טוב." =\ הידיד המשותף שלי די הזהיר אותי ממנו, שניה אחרי שהוא אמר לי שהוא כמעט בטוח שס' מאוהב בי הוא אמר לי לחשוב טוב על מה שאני עושה, שהוא ראה הרבה קשרים של ס' נגמרים בצורה לא יפה בגלל שהוא לא הראה רגשות יותר מדי. אולי המילים שלו קרות ולפעמים גם היחס אבל יש משהו בחיבוק שלו שעוטף ומגן, לא חיבוק של שלום, חיבוק באמת שמראה רגשות. נראה מה יהיה הלאה, יש לי עוד 3 שבועות לחשוב על זה עד לפעם הבאה שאני אצא הבייתה. אולי זה לא יהיה פייר מצידי להתחיל קשר איתו כשהאהבה הקודמת עוד בלב, וכשהמחשבות עוד נודדות למלאך הקודם,זה מטריף אותי.

Beauty queen of only eighteen
She had some trouble with herself
He was always there to help her
She always belonged to someone else

I drove for miles and miles
And wound up at your door
I've had you so many times but somehow
I want more

I don't mind spending everyday
Out on your corner in the pouring rain
Look for the girl with the broken smile
Ask her if she wants to stay awhile
And she will be loved
She will be loved

Tap on my window knock on my door
I want to make you feel beautiful
I know I tend to get so insecure
It doesn't matter anymore

It's not always rainbows and butterflies
It's compromise that moves us along
My heart is full and my door's always open
You can come anytime you want

I don't mind spending everyday
Out on your corner in the pouring rain
Look for the girl with the broken smile
Ask her if she wants to stay awhile
And she will be loved

I know where you hide
Alone in your car
Know all of the things that make you who you are
I know that goodbye means nothing at all