כנפיים שבורות

אני רוצה,

פתאום עכשיו, אחרי שנתיים זה יוצא.

אני יכול,

לבי מוכן ומזומן איתך ליפול.

אני חזק,

אבנה לך גשר על הפער, המרחק.

אם תסלחי,

נהיה לפרח מלבלב מצחוק ובכי..

כן, זהו קרב

ואנצח בו, מבטיח, אם נאהב.

את נסיכה

אני אביר, אציל אותך מן הבריחה.

לא אוותר,

לתשוקותיי ויצריי, אהיה בוגר.

אני יכול,

מבטיח שוב ואקיים, אתן הכל..

תרצי בי, אני רוצה

גם אם עצב מחכה לי בקצה

תהיי לי שם, עדיין, הלוואי

אולי אני רוצה אותך יותר מדי

לא אבייש ,

את שמחתך ובכבודך לא אשתמש

אני אלוף ,

ליבי מוכן ומזומן איתך לעוף

אני שלך

שירי הוא לך גם אם אינו כל כך מוצלח

הישארי

אני אוהב אותך, אשיר לך את שירי..

תרצי בי, אני רוצה

גם אם עצב מחכה לי בקשה

תהיי לי שם עדיין הלוואי

אולי אני רוצה אותך יותר מדי...

קשה לתאר כמה אני אוהבת את השיר הזה..הוא כל כך מרגש אותי. יש בו מילים שמתאימות לי בדיוק להרגשה. זה לא הסגנון שאני שומעת בדרך כלל, אבל בפעם הראשונה שהשיר הזה היה ברדיו פשוט עצרתי והקשבתי לו, הוא כל כך הזכיר לי את ר' משום מה..שניה אחרי שהוא נגמר רצתי למחשב לראות את המילים שלו... מסוג השירים שיש בו מילים שכל בחורה רוצה שמישהו יגיד לה..מסוג השירים שאני רוצה שמישהו אחד ספיציפי יגיד לי, זה לא ייקרה..אבל עדיין, פשוט שיר מדהים...

פוסט קצר ולא כל כך ענייני, לא נורא.. אני בבית עד יום ראשון בערב, עד אז אני מאמינה שיגיע עוד פוסט..

(ר', סליחה על הכל.. לא ידעתי שאתה כל כך עסוק... לא יודעת אם אתה קורא פה.. אבל אם כן תדע שלא משנה מה אני לא ויתרתי עליך ואתה יודע את זה...)

 Angel Of Music

השבת עוברת בצורה רגועה ושקטה.. אולי שקטה לי מדי. מוזר לי  להיות פה לבד לגמרי. כשאני לבד אני שוקעת במחשבות... מי אותם האנשים שאני יכולה להגיד בלב שלם שיהיו תמיד לצידי כשאני צריכה אותם? למדתי בתקופה הזאת שכנראה אין כאלה באמת.. הכל אשליה שלהם או אשליה עצמית שלי... לא הכל הדדי, לא כל אותם אנשים שהייתי לצידם תמיד יהיו מוכנים לעשות את זה בשבילי. צריך להיות עיוור בשביל לא להבחין במה שקורה לי בפנים, צריך להיות עיוור בשביל לא לשים לב שאני לא אותה אחת, בשביל לא לשים לב שעוברת עלי אחת התקופות הקשות שהיו לי בחיים.. אכזבה, אין לי דרך אחרת לתאר את המילה... זה מה שקורה כשבונים ציפיות לגבי אנשים, הציפיות האלה עומדות כל עוד הן לא צריכות להתממש, כשמגיע רגע האמת מבינים שהתקוות לא קימות, שהציפיה היא רק אשליה ושבעצם אני לבד לגמרי בשדה הקרב. לא למדתי מטעיות עבר, המשכתי להאמין גם כשלא היה לזה עוד מקום. קשה לי לסדר את המחשבות, קשה לי לחשוב על זה שאני באמת לבד. אי אפשר לדבר עם המשפחה כי התקופה הזאת קשה גם עבורם.. עצוב לי לחשוב על זה. בדידות. מי האמין. מבחוץ אני נראת אחת שיש לה את כל החברים בעולם, אחת כזאת שלא יקרה מצב לעולם שהיא תהיה לבד. בחיי שאני רוצה לספר, זה כל כך קשה לשמור הכל לעצמי. לא רוצה שירחמו עלי, לא רוצה להתלונן.. רק לשתף מישהו, רק לקבל חיבוק, רק לא להרגיש לבד כמו עכשיו.

אני מאכזבת אנשים, איתרו אותי ליציאה לקצונה. הייתי חייבת ללכת לכנס, אמרו לנו שם שאנחנו הנבחרים, הטובים ביותר, מייצגים את הצבא וכל מיני שטויות שאמורות לגרום לנו לרצות ולהיות קצינים. בלי מחשבה שניה חתמתי ויתור על קצונה. לא התייעצתי עם אף אחד ופשוט עשיתי את זה. המפקד שלי אמר שהוא לא מאמין שעשיתי את זה, אחי אמר שזו טעות גדולה, ההורים התאכזבו לגלות שהבת שלהם לא רוצה בכלל להיות קצינה. אני לא מאוכזבת מעצמי, רק יודעת שזה לא הזמן לעשות את זה. יש לי יותר מדי דאגות כרגע בחיים ואני לא צריכה גם את זה. זאת תקופה שהמשפחה שלי צריכה אותי וקורס קצינים בסוף הארץ לא יעזור לי עם העניין. לא נורא, הם יתמודדו. 

הרגע הזה, אני יושבת בבסיס, בגף שלי שבדרך כלל מלא באנשים, הרגע הזה שאני מנסה לסדר את המחשבות הוא אחד הרגעים הקשים, אותו רגע שבו אני מבינה שמעכשיו אני צריכה להתמודד עם הכל לבד, ויש כל כך הרבה דברים להתמודד איתם עכשיו.

אף פעם לא חשבתי שזה שראיתי בו אחד שתמיד יעמוד לצידי לא באמת נמצא פה. ר', אחת האכזבות, אולי הגדולה ביותר. נכון, הוא התעניין, שאל, אבל זה בא מאוחר מדי ומעט מדי. אדם שבאמת אכפת לו נוהג אחרת. אני יודעת שאני הייתי מתנהגת אחרת אם הייתי יודעת שאדם יקר לי מתמודד עם תקופה לא פשוטה. אני לא יכולה לשפוט אותו, יש לו דברים משלו על הראש ואני לא אחת מהן. הגיע הזמן להתמודד עם האמת. תמיד האמנתי לו,  תמיד האמנתי בל מילה שהוא אמר, בכל הבטחה, תמיד ידעתי שאם באמת אני אצטרך אותו הוא יהיה שם בשבילי. עכשיו, עכשיו אני הכי צריכה אותו, יותר מאי פעם. והוא? הוא לא פה. הוא גם לא יהיה. עוד אשליה שהתנפצה, האשליה הכואבת ביותר.

אתה לא קורא פה אני יודעת, אבל בכל זאת. ר', ממך ציפיתי ליותר, באמת שחיכיתי שיגיע הרגע שבו נפסיק להתווכח על שטויות ותבין שזו תקופה שאני צריכה אותך. באמת חיכיתי לרגע שנוותר על האגו ונתחיל לממש את כל אותם הדברים שאמרנו. "חשובים אחד לשני" לא? מסתבר שזה חד צדדי. אני יודעת, יש לך דברים אחרים בחיים. אני או הבלוג שלי שכתוב בו הכל עלי לא נמצאים במחשבות שלך יותר מדי. הייתי מצפה מבנאדם שאכפת לו ממני ושלא שומר איתי על קשר לפחות לקרוא פוסט אחד או 2 בבלוג שלי.. רק בשביל לראות מה שלומי. מסתבר שלא, אפילו לא זכרת את הבלוג הזה. אני יודעת שלא שיקרת לי, אני יודעת שאתה לא כזה. אני יודעת שהייתה תקופה שהייתי חשובה לך, מסתבר שהתקופה חלפה. ר', לא מאמינה שאני כותבת דווקא עליך את המילים האלה. מלאך שלי? מסתבר שכבר אין לי מלאך שומר,מסתבר שזה כבר לא אתה. זה אפילו יותר מאכזבה, זה במקום אחר לגמרי. במקרה שלך זה לא היו ציפיות סתמיות, אלה היו הוכחות. אבל התקופה השתנתה, גם אני השתנתי ומסתבר שגם אתה. אתה לא תקרא את זה אבל אם יבוא יום ותשאל את עצמך מה קורה אם זאת שהכרת פעם תדע שאותה אחת אף פעם לא ויתרה עליך. תמיד האמנתי בך ולך, תמיד ידעתי כמה מקסים ומיוחד אתה למרות שניסית לשכנע אותי שאתה לא. תמיד ידעתי שזאת שתבחר בה תהיה הבחורה עם הכי הרבה מזל בעולם. מילים אחרונות? אולי. ניסיתי לדבר איתך אתמול, ניסיתי להגיד לך הכל, רציתי להגיד הכל. אבל זה לא התאפשר. כנראה שלא תדע לעולם.. תשמור על עצמך מלאך שלי,אוהבת אותך תמיד... 

Say your sorry
That face of an angel comes out
Just when you need it to
And I paced back and forth
All this time cause
I honestly believed in you
Holding on the days dragged on
Stupid girl I should have known, I should have known

That Im not a princess this aint a fairytale
I'm not the one to swept off her feet
Lead her up the stairwell
This isnt Hollywood this is a small town
I was a dreamer before you went let me down
Now its too late for you and your white horse to come around

Maybe I was naïve got lost in your eyes
I never really had a chance
I had so many dreams about you and me
Happy endings now I know



It's too late for you and your white horse
... To catch me now

 Angel Of Music

סרטן. כבר אי אפשר לקרוא לזה בשמות אחרים, כבר אי אפשר להגיד שזה לא ודאי,לא בטוח. כבר אי אפשר להגיד לי אל תדאגי יהיו תוצאות טובות. זהו, סגור, סרטן מתקדם. קשה להאמין. דיברתי עם אמא שלי בטלפון, מרחק של 6 שעות מהבית. הוצאתי ממנה פיסות של מידע שהפכו לפאזל מצמרר. אבא שלי. בקול מתון ובמילים מבינות אמרתי לה שיהיה בסדר, שלא תדאג, אמרתי לה את כל הדברים שיראו לה עד כמה אני חזקה מהעניין ושאני לא צריכה להיות אחת מהדאגות שלה. סיימתי את השיחה, והקול המתון והרגוע הפך לקול שבור מבכי. דמעות שזלגו על הלחיים בלי ששמתי לב כמעט, דפיקות לב שהעידו על פחד ממה שהולך להיות. אני הולכת לאבד את אבא שלי? רק המחשבה הזאת, הנוראית הזאת, שאולי פעם הבאה כשאני אחזור מהצבא הוא לא יהיה מעלה שוב את הדמעות ואת תחושת החנק. 

מחר החברה הכי טובה שלי מתגייסת, דווקא בתקופה שאני הכי צריכה מישהו לצידי היא לא תוכל להיות שם, יהיו לה דאגות ולחצים משלה. דווקא בשבת הזאת, שהוא חוגג יום הולדת, כל האחים שלי באים אלינו בגלל שאם לא יודעים אם זה יהיה היום הולדת האחרון או לא, דווקא בשבוע הזה אני סוגרת שבת. סוגרת שבת לגמרי לבד, כל המש"קים יוצאים הבייתה ביום חמישי. אני נשארת לבד בגף כל הסופ"ש. איך אני אעמוד בזה? איך אני אתמודד? ההרגשה הזאת שבאה מבפנים ומציפה אותי, אני מפחדת, בחיי שאני מפחדת. מרגישה אבודה, לא יודעת למי לפנות, צריכה עכשיו יותר מאי פעם חיבוק, זקוקה למגע, זקוקה ליד מלטפת שתרגיע..

אבא, אני לא רוצה לאבד אותך...

הכנפיים שלי שבורות, הכי שבורות שיכולות להיות... אני הרוסה, מתפרקת לרסיסים... 

 I need you...

מהמרחקים
שאת בורחת
לא ידעו דרך חזרה
שם את הולכת לאיבוד
במנהרה, בלי מטרה...

 Angel Of Music

אני כבר משתגעת ממחשבות. משתגעת מלמצוא הסברים. אני לא מבינה אותו, לא מבינה אותי, ולא מבינה מה שהולך ביננו. אנחנו מתווכחים על כל דבר,זה נראה כאילו אנחנו מוצאים מקומות חלשים אחד אצל השני ותוקפים. אני נפגעתי ממנו, הוא נפגע ממני, וזה מעגל שחוזר על עצמו. כמעט כל שיחה איתו נגמרת בסערת רגשות.

ר', אתה יודע למה?? למה זה ככה? אני שונאת להתווכח איתך.. שונאת להרגיש שאני תוקפת אותך.. שונאת לדעת שפגעתי בך או שגרמתי לך להרגיש רע.. כשאני יודעת שעשיתי לך הרגשה רעה או יסורי מצפון אני בעצמי מרגישה את זה, אני לא נרדמת כל הלילה וחושבת על כמה טיפשה הייתי כשאמרתי לך את הדבר ההוא או הזה שפגע בך או שגרם לך להרגיש רע עם עצמך.. אתה חשוב לי!!! אתה לא מבין עד כמה...וגם לא נראה לי שתצליח להבין.. אני תמיד מוטרדת במחשבות על מה איתך ואיך אתה מרגיש עכשיו.. אם טוב לא או רע לך, תמיד חושבת על זה שאם רע לך או משהו לא בסדר אז הלוואי שתדבר איתי ותספר לי..

אתה הבנאדם שאני הכי סומכת עליו, כן, עדיין אתה הבנאדם הזה. ולא נראה לי שזה ישתנה. למרות כל מה שקרה, למרות שאתה נעלם לי לתקופות ולפעמים גם אני. למרות שכמעט כל שיחה נגמרת בהרגשה רעה, למרות שנפגעתי עשרות פעמים ואני יודעת שגם פגעתי בך,למרות כל מה שאתה חושב שאני ולמרות כל מה שאתה חושב שאני חושבת עליך.. אני אוהבת אותך מלאך, אתה קרוב אלי יותר ממה שאתה חושב.. נכון, מכעיס אותי שאתה מתרחק בכל פעם וחוזר לתקופות קצרות, ופוגע בי שאתה לא יודע לתת לי הסברים אף פעם ללמה נעלמת.. ופוגע שאתה לא מספר לי מה עבר עליך בכל התקופות האלה.. ומעצבן שאתה לא מצליח להבין את מה שאני אומרת לך, שאתה מוצא את הדברים הפחות הטובים שאני אומרת לך וזוכר רק אותם, מוחק את כל היתר.. אבל כל הדברים האלה, בניגוד למה שאתה חושב, לא שינו את דעתי לגביך או מה שאני מרגישה כלפייך.. והם גם לעולם לא ישנו..

בוא נפסיק עם הוויכוחים האלה, בוא נפסיק לדבר דרך סמסים או מחשב שגם ככה אנחנו לא באמת מבינים אחד את השני דרכם.. אתה רוצה קשר אמיתי איתי? לא אחד כזה שבכאילו.. לא אחד כזה שמדברים פעם לתקופה.. אני רוצה לדבר איתך כמו שצריך, רוצה לדבר איתך כמו באותו יום שישי לפני מי יודע כמה זמן שהתקשרתי אליך בוכה.. סוף סוף דיברתי איתך, לא רבנו(אממ בקטנה..אבל לא נזכור את זה..) ובאמת הרגשתי שאני יכולה לספר לך הכל.. הרי רק עליך אני סומכת באמת...

אתה רוצה לשמור איתי על קשר? אתה רוצה איתי קשר אמיתי בכלל?

אם תקרא את הפוסט הזה בשבוע הקרוב אני אצפה לתגובה ממך(לא בהכרח תגובה פה..), אם לא אני כבר אבין את הרמז ופשוט אאחל לך חיים טובים,אבל תדע, לא משנה מה תחליט, אני לא אוותר עליך לעולם מלאך שומר שלי...    

שוב מתכסה בשתיקתך
מאבדת את עצמי
בין המילים נותרה דממה
הדמעות בוכות איתי..

אל הסדקים הראשונים
שנכרתו בי עם השנים
ובתוכי אדע שכבר לא נשאר לי דבר

חלק ממך
הלב שלי נקרע כשאתה שם
תמיד אתה חוזר ונעלם
מה עוד נשאר לי?
רק חלק ממך

ובלילות הלבנים
האם דמיינת את פני?
כמה בכיתי שתחזור
כמה רציתי ,כואב לזכור
כבר עייפה רק מכמעט
אז אשמור לי מעט

גם אם נשברתי היום
תדע שלא אהיה שלך מחר
יש בי עוד כח ללכת
אבל יודעת שיישאר חלק ממך,
הלב שלי נקרע כשאתה שם...

 Angel Of Music