לא יודעת מי אשם
ואיך השמש לא זורחת
לא יודעת מי צודק
איך הירח שוב קרוב
ומי יודע את הנפש של אדם בבדידותו
שמשמיים לא נכתב לו שאהבה היא ייעודו...
אני יודעת, יודעת טוב מאוד. ויתרתי על אהבה, אולי היא זאת שויתרה עלי. אולי אני פשוט לא אחת כזאת שצריכה להיות נאהבת, שצריכה להרגיש שלמישהו אכפת ממנה. זה בסדר, אני משלימה עם זה. דווקא כשאני עם כל כך הרבה אנשים אני מרגישה הכי לבד. זה מקום מבולבל וחסר אונים, להיות מוקפת ב"חברים" ובאנשים שמתיימרים לומר שהם אוהבים אותי ובכל זאת להרגיש איך הלב הפצוע עוד ממשיך לדמם. עשיתי ניסיונות, חיפשתי אחרי דברים אחרים ונכשלתי. גיליתי שאני חזקה. לבד זה לא משהו פיזי, זה משהו מבפנים. דווקא כשאין אף אחד סביבי אני לא מרגישה בודדה. אני עם עצמי וזה מה שמספיק לי באותו רגע. שבת שעברה סגרתי לבד לחלוטין. 3 ימים החל מיום חמישי להיות בגף בלי אף אחד. נהנתי מהשקט, אהבתי את השלווה. פעם ראשונה שלא הרגשתי חסרת אונים בתקופה האחרונה. לא היו סביבי אנשים צבועים, לא הייתי צריכה להיות צבועה בעצמי ולחייך למרות שבא לי להחליף את החיוך בדמעה. יש משהו נקי בשקט של בדידות,שלווה פנימית. משהו שאני אוהבת. מעדיפה להתרחק.
אהבה.. חסר.. אני לא אשקר לעצמי. אבל הגיע הזמן להשלים עם זה שלא יהיה לי בזמן הקרוב. למדתי על עצמי הרבה בזמן האחרון. אולי אני לא זקוקה לזה כמו שאני חושבת. חברה מהבסיס אמרה שאני לא נותנת לאחרים הזדמנות להתקרב אלי ולהכיר אותי. אני בהתחלה נפתחת וגורמת להם לרצות להתקרב ואז נסוגה ונסגרת. ואולי היא צודקת, אני לא אתן לאף אחד להתקרב עד שאני אדע שאני יכולה לסמוך עליו. כבר מספיק פעמים נתתי לאנשים להכיר אותי באמת ואולי נפתחתי יותר מדי ואז נפגעתי. נמאס לי מלהיפגע, נמאס לי לכתוב פה על לב שבור ודמעות. אני הסקתי מסקנות ועכשיו אני מיישמת. מסתבר שאפשר לשבור לב שבור, ועכשיו אני חווה את זה על בשרי.
זהו להיום, הרבה מילים, הרבה מחשבות אבל בלאגן אחד גדול שיש לי עכשיו במחשבות...
שבת שלום..
Angel Of Music
עריכה מאוחרת-14.2- יום אהבה. וולנטיין. תמיד היה נראה לי כל כך טיפשי לחגוג את היום הזה. אבל זה מנקודת מבט של מישהי שדווקא כן רוצה אהבה אבל אין. היום מישהו שהכרתי הביא לי פרח עם פתק, פשוט,בלי השקעה מיוחדת אבל עשה לי את היום. אתמול עשיתי משהו טיפשי והתקשרתי.. עברתי על הודעות ובטעות נתקלתי בשלו, בלי לחשוב פעמיים פשוט התקשרתי אליו. ידעתי שהוא לא יענה, כבר ידעתי שאני הולכת לשמוע את כל צלצול המתנה נעימהשלו(שאני כ"כ אוהבת ולצערי כבר התרגלתי לשמוע כשאני מתקשרת אליו...), תמיד השיר מתנגן עד הסוף ואני יודעת שהוא לא יענה.. אעאעאה למה אני עושה את אותה הטעות כל פעם מחדש??
יותר מאוחר אולי אכתוב פוסט יותר מושקע, עכשיו יש לי מלא עבודה, סגרתי שוב שבת...
שבת שלום וחג אהבה שמח לכולם...
כינוי:
Angel Of Music
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
