shit heppens!:]

להסתכל אל השמיים ולראות את האינסוף שבכוכבים,שבעננים,שבשמיים החשוכים.

לתת למחשבות לעוף בלי מטרה או סיבה מיוחדת בלי כל תכלית בלי כל פרופורציה..

לראות את האדמה העצים הציפורים,את החיים שמסביבינו.

להקשיב לשקט כאילו היה מוסיקה מתוחכמת ומרהיבה..

ללמוד לאהוב אותו ולהבין אותו,

לתת לו לחדור אל הנשמה לעשות סדר במחשבות המעורפלות,

להרגיש אותו בכל העצמות,הורידים והעורקים..

ואז..שעולה לה השמש ומגיעה,לתת לאור החמים והרך שלה לפתוח את היום ולחמם אותנו מהלילה,

להזין אותנו בתום וברכות של התחלה,של אהבה,של אושר.

להנות מהסדר של הטבע,של העולם מהעיקביות ומהארגון-הדבר היחידי שאפשר לקרוא לו מסודר בחיינו.

לחיות כל שניה בחיים-כי תמיד משהו מתרחש סביבינו,

רק לשים לב לסביבה,לתת לדברים לקרות.

להתבונן וללמוד מהדבר הכי טהור,הכי מקסים,הכי חכם,שקיים ותמיד יתקיים..

איך..?