העולם עפ"י מה שבא לי =)

ידעתי שזה יגיע באיזשהו שלב.

רק לא חשבתי שזה ייקח כל כך הרבה זמן.

חשבתי שתיקלטו מוקדם יותר.

פחדתי.

אני עדיין פוחדת.

הפחד הוא לא רגע. הוא תמיד שם.

אני יודעת שאיכזבתי.

לא רציתי, אבל ידעתי שזה מה שיקרה.

באמת שהשתדלתי.

אני עדיין משתדלת.

אולי לא הכי שאני יכולה, אבל באמת שכן.

איכזבתי לא רק אתכם, גם את עצמי.

אני עוד תוהה מי נפגע יותר - אתם או אני.

נראה לי שאתם.

זה קשה. אני לא יודעת מה לעשות עכשיו.

לעזוב? זה עוד יותר יאכזב, ובמיוחד עכשיו..

להישאר? זה בטח ימשיך ככה..

ואולי לא?

אני מתחילה להעביר את האשמה לצד השני.

אבל זה רק בגלל שזה אינסטינקט טבעי שלי, מה לעשות.

אני כל כך לא בסדר, ואני מודעת לזה.

אני יודעת שסליחה לא תעזור הפעם.

אז מה כן?

למה זה צריך להיות קשה כל כך?

אני רוצה להינות, לעשות כייף.

זו המטרה.

אבל דווקא עכשיו, אני לא יכולה.

אני רוצה, אבל לא מצליחה.

אני רק צריכה להשתדל יותר, ולרצות יותר.

אני מתחילה לאכזב את כולם.

זה לא שאני רוצה, זה פשוט יוצא לי.

ושום דבר כבר לא יציל אותי.

אני אבודה.

שלום.

טולילי =)(