האמת?! יעקב אבינו היה שקרן בצעירותו. ועוד אמת? בסיכומו של סיפור הוא האב הישר ביותר מכולם. לא אמר לאף אחד על אשתו שהיא אחותו, כמו אברהם ויצחק. לא הלך אחרי קולות שאינם קולות לבבו כמו אברהם שגירש את הגר וישמעאל. אלא שלצערו ולכאבו גם אחרי שיצא ממעגל השקרים האישיים שלו הוא מעולם לא הצליח להשתחרר מאווירת השקרנות שעטפה אותו. יש אנשים כאלה שכל מאמץ שלהם להשתנות לא עוזר להם ולא מועיל. הנה ראו כמה פעמים שינה יעקב את סביבתו, עבר למקומות חדשים בבחינת משנה מקום, משנה מזל. שינה את שמו ואת עיסוקו אבל גורלו ותווית השקרנות שדבקה בו לא עזבה את סביבתו מעולם. מראשית ימיו ועד ליומו האחרון הוא עבר ממקום למקום תוך שהוא משקיע כל כך הרבה אנרגיה בנדודים, בעקירה, בקליטה, בהסתגלות וכנראה לא מספיק משאבי נפש בשינוי העצמי שהיה מונע ממנו רבים מהיסורים הנ"ל.

מרגעו הראשון דבק בו כינוי הגנאי "יעקב", כשם נרדף לשקרנות, לערמה ולתחמנות. כלום לא כך פירש הנביא ירמיהו את השם הזה ממרחקי הזמן: מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים עֲצֶרֶת בֹּגְדִים: וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר וְלֹא לֶאֱמוּנָה גָּבְרוּ בָאָרֶץ כִּי מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָאוּ וְאֹתִי לֹא יָדָעוּ נְאֻם יְהֹוָה: אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ: וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הַעֲוֵה נִלְאוּ: שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה בְּמִרְמָה מֵאֲנוּ דַעַת אוֹתִי נְאֻם יְהֹוָה: (ירמיהו פרק ט) כמו אומר לנו הנביא העצוב ההוא שהאופי הלאומי שלנו בתקופת הבית הראשון נובע כולו מתווי אישיותו של האב השלישי, אבי השבטים הלא הוא יעקב אבינו.

נולד ילד, תם וחלק. אבל השם שנתנו יושבי המאהל לא עזב אותו לרגע. אני מניח שפלא לידת תאומים מלווה תמיד בשאלה למה זה ראשון וההוא אחרון. ולהיפך. אצל פרץ וזרח, תאומי תמר ויהודה נדבק לתינוק המתפרץ שם שהוא גם אופי, פרץ המתפרץ. היזם, הראשון, התחרותי. אצלנו התחרותי והיזם היה דווקא השני, יעקב. מתהליך הלידה ועד סופו ביום המוות, ואף קצת אחריו, השקרים אופפים אותו כרשת צפופת כורים ואין לו ממנה מנוס.

נמנה את השקרים לפי סדר סיפורם המקראי. סיפורי עשו ידועים; העקב בלידה, קניית הבכורה, גניבת הברכה ועוד. גם עם לבן היחסים היו עגומים מאד. לא ברור מי רימה את מי אבל השקר עטף עשרים ואחת שנים מחייו של יעקב בבית חמיו. הוא רצה את רחל וקיבל את לאה. הוא רצה חופש וברח כאשר רחל טומנת את אלוהי אביה הגנובים תחת למושבה. הנשים סוחרות באהבתו ובמשגלו תמורת דודאי הבנים. הוא בא ארצה ובמרחב הפתוח של רוח השקר מאחזים שמעון ולוי את עיניו ואת עיני בני שכם: מבטיחים להם הסכם נישואין שמעולם לא היה בסמכותם להציעו ולא היה בכוונתם לקיימו. ובחסות כאבי מחיר העורלות הכרותות שניתנו בעבור ההסכם הם משמידים את העיר. אחר כך הבנים חוטפים את יוסף, שוחטים את העז טובלים את כתונת הפסים בדמה ובאים לפני אביהם בגדול שקרי המשפחה. "הכר נא" הם אומרים לו ומטעים אותו אל יגונו, אל שאולו. אחר כך יוסף, שהוא כבר המשנה למלך מצרים, מכחש באחיו, מהתל בהם ומתעתע, כמיטב מסורת המשפחה, כאב כן הבן רב תחבולות וידוע מעללים. יודע ליצר מציאויות שישרתו היטב את יעדיו ומשימותיו. האחים חוזרים אל יעקב עם הבשורה הרעה שבסופה קנונית יוסף המביאה את אביו אליו. וגם אחרי מותו זה לא נגמר, רק האבא מת והאחים החולים במחלה הכרונית המשפחתית – "שָקֶרֶת" - פונים ליוסף, השליט וממציאים צוואה פיקטיבית של יעקב. ובלבד שלא יבא אתם חשבון על מעלליהם ועל דרכיהם הרעות. "וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ: וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו"(בראשית נ, טז). כשיעקב אומר לפרעה "מעט ורעים ימי שני חיי" הוא אומר לו בעצם אני האב המשוקר ביותר במקרא. לאף אחד אחר לא התייחסו כך, כמו אלי. ורע לי עם זה.

ואנחנו נשאל את עצמנו למה? למה זה קרה לו. האגדה רואה בחלק מהרפתקאותיו מידה כנגד מידה ומספרת לנו אגדות נפלאות ועצובות. על לאה מספרת האגדה כך: רבא אמר: ...הייתה שומעת בני אדם שהיו אומרים: שני בנים יש לה לרבקה ושתי בנות יש לו ללבן הגדולה לגדול והקטנה לקטן. והיתה יושבת בפרשת דרכים ושואלת לבני אדם מה מעשיו של גדול? איש רע הוא ומלסטם את הבריות. קטן מה מעשיו" איש תם הוא יושב אהלים הוא. והיתה יושבת ובוכה עד שנשרו ריסי עיניה (ילקוט שמעוני תורה פרשת ויצא רמז קכה). לאה הבכוכרה היתה בטוחה שהיא נועדה לעשו בן דודה הליסטים הבכור. ואילו רחל הצעירה תתחתן בטוב עם יעקב הטוב ותם.

ואם נמשיך את הקו הזה עוד קצת נוכל אפילו להצדיק על פי הגיון האגדה את החלפת הכלות. הרי יעקב קנה את הבכורה בערמה, הפך להיות בכור רשמי, ביוזמתו וממילא אך טבעי הוא שיתחתן עם הבכורה תחילה. הקו הזה של מידה כנגד מידה ממשיך גם במקורות אחרים עמוק את תוככי ליל הכלולות עצמו: כל הלילה הייתה עושה עצמה כרחל, כיון שעמד בבוקר 'והנה היא לאה' אמר לה: בת הרמאי! למה רימית אותי?! אמרה לו: ואתה למה רימית אביך?! כשאמר לך: 'האתה זה בני עשו?' אמרת לו 'אנכי עשו בכורך' ואתה אומר 'למה רימיתני?!' ואביך לא אמר עליך: 'בא אחיך במרמה'?! (מדרש תנחומא ישן, ויצא, יא)

בכל זאת שווה להבין משהו מעבר לשמחה לאיד של המספר ובעלי האגדה. איך זה יכול להיות שכך אירע את אבינו הזקן? נראה שהכל מתחיל באמא ונמשך במישרין לבן. סביבת חייה לא היתה פשוטה, ודאי לא מוגנת כסביבתו של יצחק שגדל בתוך צמר גפן עוטף ומבודד. על תפילתם המשותפת של יצחק ורבקה העקרים, המייחלים לפרי בטן ועל היעתרותו של אלוהים לתפילת יצחק ולא לתפילתה של האם העקרה מדייק רש"י: "שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע לפיכך (נעתר) לו ולא לה": כי היא, כך מעידים עליה המקורות היותר מאוחרים, הייתה "בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם" (רש"י בראשית פרק כה). היא אולי לא למדה ממעשיהם במובן שהפכה להיות ערמומית ונכלולית כמותם. אבל מעט מתכונותיהם דבקו בה גם דבקו. ראו באיזו מיומנות היא מפיקה את תחפושתו של יעקב וכיצד היא מנחה אותו היאך לסובב את אביו בכחש. והוא? יעקב הקטן, הוא הרי היה יושב אהלים. המקום הכי גרוע ללמוד בו הליכות יושר ותום הוא המאהל. לשם מתנקזות הידיעות, שם מוחלפות הרכילויות. שם מקוננים קנוניות. שם כדי לשרוד אתה חייב ללמוד את הלכות עיגול הפינות, ועשיית פשרות סבירות עם האמת. שם חינכה האם המנוסה את בנה החכם ומאז זה לא נגמר. הביטוי הבראשיתי "איש תם יושב אהלים" איננו חד משמעי. להיפך, הוא הוא המתח הנפשי העז שקרע את יעקב כל ימיו. איש תם ביסודו אבל יושב אהלים בהתנסותו. היושר היה מולד בו ושרדנות המאהל הייתה לתכונה הנרכשת באמצעותה צלח על פני החיים. לתמימים לא תמיד יש תקווה, וככל שתכונתו התמימה מסכנת אותו יותר הוא נזקק ליכולותיו כיושב אהלים כדי לשרוד בשלום את החיים הלא פשוטים באזורנו. אברהם היה מאמין חד מימדי, ויצחק היה לאב ממשיך די חסר אופי. רק יעקב הכיל בקירבו את כל התכוננות כולן וכל חייו היו למאבק איתנים של נפשו בנפשו. הישר נגד העקמומים, התם נגד יושב האהלים יצחק שבקרבו נגד רבקה שבתוכו. והקרב לא תם עד עצם יומנו ועצם קיומנו.