כבר הרבה שנים אני חושב לעצמי שאם יום אחד יישבו יחד כל גורמי המודיעין וההערכה האסטרטגית של מדינות אויבינו וינתחו את העמדות והביצועים של קציני צה"ל מרגע שחרורם, הם יחליטו לאלתר על מלחמה רטרואקטיבית כנגד מדינת ישראל. האם הקצינים הזדכו על הכישרון בבקו"ם? אני מתבונן לא אחת על ההתנהלות, היכולת, האינטליגנציה וההשתלבות של מנהיגי צה"ל הבכירים לשעבר במערכות האזרחיות של ישראל ונדהם פעם אחר פעם מה.... איך לומר את זה... הכפילות. הם לא בהכרח מוצלחים בתור מנהלים, מאוד לא הרשימו אותי בתור פוליטיקאים וגם על התובנות וההבנות האסטרטגיות והטקטיות יש לי תהיות לא קטנות (סליחה על ההכללה שכמובן איננה חלה על כל חבריי שהם אינם כאלה).

לעיתים אני לא מבין מה עשה אותם לקצינים כל כך מוכשרים או לאן פנה הכישרון והאם הזדכו עליו בבקו"ם עם השחרור. חיזוק נוסף לחששותיי אלה קיבלתי אתמול עת שמעתי ציטוטים ומובאות מפיו ומקולו של תת אלוף במיל גל הירש. איני יודע מי האיש, לא התרשמתי במיוחד מהרהיטות הגדולה ולא ממש התקשיתי לפצח את כתב החידה שאמור היה להיות מתוחכם וערמומי אותו שטח בפנינו.

את המלחמות שלו ברב אלוף במיל' דן חלוץ אני מבין; זה אנושי וזה טבעי. הוא כועס עליו, הוא נוטר לו, הוא נושא בליבו ובהזדמנות הראשונה הוא מגיב. וכבר אמרו לפני שמדינת ישראל היא הרי רק פעולת תגמול אחת גדולה ומתמשכת. אבל ההשוואה שלו, או אם לומר, ההשמצה שלו, את המערכת הפוליטית אגב השוואתה למערכת הצבאית, מעליבה את שתי המערכות ועושה להן עוול.

אם זכרוני אינו מטעה אותי, היה זה הרמטכ"ל יעלון שהמליץ לנעול נעליים מפני נחשי-המטכ"ל. האם זו היתה הכשרתו המקצועית של גל הירש איתה הוא בא לנתח ולהבין את המערכת הפוליטית? או שמא, הבוז שניתז מדבריו משקף תחושה עמוקה יותר של זלזול ואולי אפילו התעלמות של הדרג הצבאי הבכיר ממקור הסמכות האזרחי, הדמוקרטי, הנבחר של ישראל.

זה הזמן למאמר מוסגר: כבר שנים אני חרד מפני המעבר הקל, המהיר והבלתי נסבל של הצמרת הצבאית אל המנהיגות האזרחית והפוליטית שלנו. בלי צינון, בלי זמן התבוננות והבנה. מעמדת פיקוד לכסא המיניסטריאלי, כאילו מדובר בנחלת אבות או לפחות בתהליך הורשה טבעי. כך מבלי משים, הפכה ישראל למדינה של מחשבה אחת, המחשבה הצבאית. אתמול גנרל היום פוליטיקאי. שלשום רמטכ"ל מחרתיים ראש ממשלה - ואין יותר איזונים אזרחיים יצירתיים למקובעות הצבאית, הם כולם אותו דבר. כשגל הירש אומר: "נורמות של מרכז מפלגה גרוע חדרו אל תוך חלקים מצה"ל", הוא מעיד בעצם הן על הפוליטיזציה של הצבא והן על המיליטריזציה של הפוליטיקה. זו רעה וזו גרועה וגל הירש הפך את עצמו אתמול לחבר פעיל בשתיהן.

כל אחד יודע כאן לבכות על ריסוקה של הדמוקרטיה ועל חורבנה של החברה וכל אחד יודע לקונן בנוסטלגיה על הימים שהיו ולא ישובו עוד. וכל אחד אומר "כאן זה לא הכנסת", "כאן זה לא מרכז הליכוד" וכבר רבים מחבריי אומרים: "כאן זה לא המטכ"ל". כל אלה הם ביטויים פסולים, כי אם הכנסת מבוזה והמטכ"ל מושפל והתהליך הפוליטי לא מוערך כלל, אז מאין יבוא עזרינו? לכן, כדי שיחזור הכבוד שאני רוצה לרכוש לגל הירש ולחבריו, אקח את כל המילים האלה חזרה ואמחק אותן כלא היו, לו יתנצל הוא על המילים שלא היו צריכות להיאמר.

פורסם במקור במדור "דעות" בחדשות עמותת ישראבלוג