טניס.
כל מילה נוספת מיותרת. |
| 9/2005
אגאסי בגמר.
אני מוכרח להגיד שאף פעם לא הייתי אוהד של אגאסי. למעשה, אני חושב בגדול שהוא שחצן, בעל מזג-חם מדיי ולעיתים קרובות מדיי הוא מראה חוסר כבוד לעמיתיו לענף.
אבל פשוט אי אפשר שלא היה לחייך כשהוא ניצח את רובי ג'ינפרי ועלה לגמר אליפות ארה"ב השישי (?) שלו.
המערכה החמישית בגדול הייתה מעלת חיוך - אם בגלל שהשדרנים של יורוספורט פשוט עושים את העבודה שלהם באופן חסר תחרות, אם בגלל שהקהל עושה את העבודה שלו נאמנה ומשרה אווירה נפלאה בארתור אש, ואם בגלל שלראות בחור בן 35 מגיע לגמר גראנד סלאם זה מרגש.
אני אהיה בעד פדרר בגמר (נניח שהוא כבר שם), כי אין משחק אחד שאני לא בעד השחקן המדהים הזה, אבל אני לא אזיל דמעה של עצב אם אגאסי ירים את הגביע ביום ראשון, אלא דמעה של שמחה, בדיוק באותו אופן שבו התרגשתי כשפיט סמפראס סילק את הכדור עם באק-האנד וולי קצר כדי לקחת את אותו הטורניר לפני שלוש שנים ארוכות.
גם אם יואיט יגיע לגמר, יהיה לנו גמר שבהחלט שווה צפייה - צפייה, הקלטה, וצפייה חוזרת.
ויוה סבב הATP!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
