עשרה חודשים עליזים למדיי עברו בהרף עין - בזכות מספר ראוי לציון שהפכו את העונה למה שהיא הייתה. פדרר ונדאל הדהימו והיו מרהיבים, אבל היו מספר נקודות מקסימום אחרות השנה. נקודות מינימום רציניות מאוד לא נרשמו, וגם אם מספר הפרישות הגדול יחסית בשלבים מסוימים בעונה העיק מעט, הרי שהעצבים נבלעו באופוריה. שוב ושוב, שחקן זה או אחר העלה את הרמה ונתן לנו תצוגת מופת של טניס מרהיב. שוב ושוב, כולנו קמנו מהספה בביתנו ומחאנו כפיים בחוזקה לסבב הATP.

העונה האוסטרלית.

ההכנה לאליפות אוסטרליה הייתה מעניינת: פדרר זכה בטורניר דוחא בבכורה שלו בטורניר, יואיט זכה בסידני שוב, קרלוס מויה הרים תואר בחנאי ושניים מהתותחים הכבדים של הסבב, פרננדו גונזאלז ויואכים יוהאנסון, הרימו שני תארים נוספים באוקלנד ואדלייד בהתאמה.

שום דבר לא באמת הכין את הקהל לאליפות אוסטרליה - אחד מטורנירי הגראנד סלאם המעולים ביותר מאז... אי פעם. כל כוכבי הסבב השתתפו, ללא יוצאים מן הכלל. חלק באו בכושר יותר טוב וחלק בכושר פחות טוב, אבל אין ספק שמספר משחקים שהיו באליפות יזכרו לנצח. הקלאסיקה הראשונה הייתה המשחק המופלא בין פדרר וסוזוקי כבר בסיבוב השני, והקלאסיקות נמשכו עם משחקים מדהימים בין יואכים יוהאנסון לפליסיאנו לופז, מאראט סאפין ואוליבייר רוחוס, יוהאנסון ואגאסי, יואיט ונדאל (שעשה את הרושם הגדול ביותר שלו אי פעם בסבב, מלבד הניצחון המרשים על רודיק בגמר גביע דייויס שנערך חודש וחצי לפני), יואיט ונלבנדיאן, ולבסוף שני משחקים נפלאים לסיום הטורניר: פדרר נגד סאפין (משחק שיזכר לעוד שנים רבות בעיקר בגלל המתח האדיר שהיה בו - סאפין הציל נקודת משחק בש"ש של המערכה הרביעית וזכה במערכה חמישית צמודה להפליא ביום הולדתו) וסאפין נגד יואיט. הרוסי הגדול הרים את גביע הגראנד סלאם הראשון שלו מאז אליפות ארה"ב 2000, פדרר איבד מיד כל סיכוי לסחיפה של כל ארבעת טורנירי הגראנד סלאם, וההפסד היה הלם בעקבות רצף הניצחונות המאסיבי של פדרר (לפני ההפסד לסאפין, לא הפסיד מאז אוגוסט 2004).

דובר על סאפין כאדם שיתחרה בפדרר על בכורת הדירוג, ועל פדרר כאדם שאיבד את ההילה שלו. האומנם?

עונת המעבר.

עונת המעבר היא בדרך כלל עונה מעניינת. טורנירים על חימר, בתוך אולמות, מחוצה להם על המשטחים הקשים, ובחמש יבשות שונות - חייבים לתת לנו עניין. פדרר התאושש מההפסד באוסטרליה עם גביעים ברוטרדם (ליוביצ'יץ'), דובאי (ליוביצ'יץ') ובטורנירי המאסטרס באינדיאן וולס (יואיט) ומיאמי (ניצחון על נדאל בחמש מערכות, קאם באק מפיגור שתי מערכות ו1-4 בשלישית. המאבק בין פדרר ונדאל מתחיל). רודיק זכה בסאן חוזה, רפאל נדאל הצעיר והמבטיח הרים שני גביעים בברזיל ומקסיקו, ואלוף צרפת המגן, גאודיו, זכה בשני תארים בארגנטינה וצ'ילה.

סאפין פישל קצת, ופדרר החזיר את המקום הראשון במירוץ לעצמו, למרות שנדאל התחיל להיראות מעט מאיים.

עונת החימר.

עונת החימר של השנה 2005 תיזכר לנצח כעונת חימר היסטורית. היא החלה בהפסד מאכזב של נדאל לאיגור אנדרייב בטורניר ולנסיה (אנדרייב זכה בטורניר), אבל המשיכה בשליטה מוחלטת של הספרדי הצעיר על החימר, שזכה לאחר מכן בשלושה טורנירי חימר נוספים במאסטרס מונטה-קארלו (ניצחון קל יחסית על קוריה), ברצלונה (ניצחון קל על פררו) ומאסטרס רומא (אחד ממשחקי העונה בגמר, מול קוריה, הסתיים בשובר שיוויון במערכה החמישית). פדרר לא ויתר, ולמרות ההפסד השני שלו בעונה לגאסקה המפתיע (ששיחק רק בטורניר הATP הראשון שלו ב2005) ברבע גמר מונטה קארלו (לאחר המשחק המעולה נגד פדרר, גאסקה שיחק עוד משחק מעולה נגד נדאל בחצי הגמר, בו הוא הפסיד), פדרר חזר לסבב החימר בהאמבורג וניצח את הטורניר לאחר שנדאל פרש ממנו בגלל עייפות מוצדקת.

בתהליך עונת החימר רודיק הרים את הכתר המסורתי ביוסטון, גאודיו זכה בתואר שלישי בעונה בפורטוגל ונלבנדיאן זכה בתואר השלישי בלבד בקריירה שלו במינכן. מאריאנו פוארטה הגיח משום-מקום וזכה בתואר בקזבלנקה, וגם נתן למספר שחקנים כאב ראש רציני בדרך לאליפות צרפת.

אליפות צרפת עצמה הייתה גראנד סלאם מצוין נוסף. כל הטורניר נבנה על ההגרלה הראשונית, שלכדה את נדאל ופדרר באותו החצי של ההגרלה. פדרר ונדאל לא אכזבו, והגיעו למשחק חצי הגמר בלי בעיות מיוחדות (פדרר לא הפיל מערכה ונדאל רק התקשה מול הקהל העוין במשחק הסיבוב הרביעי שלו מול סבסטיאן גרוסז'אן. הקהל שרק בוז להחלטה של השופט במשך כמעט חצי שעה). ביומיים שקדמו למשחק בין שני השולטים בעונת 2005 עד לנקודה ההיא, התקשורת השתוללה, המעריצים העלו השערות אין סוף ואפילו אתר הATP החל בשינוי עיצוב לכבוד האירוע. ביום גשום ואומלל, נדאל ניצל את העובדה שפדרר לא היה במיטבו, הצליח להתגבר על מתקפות הסלייס של פדרר בעזרת החימר הכבד והמזל שיום ההולדת שלו נתן לו - וניצח בארבע מערכות את פדרר. פדרר הפסיד רק שלושה משחקים לאחר המפגש הזה, שניים מהם לילדי-יום-הולדת בחצאי גמר של טורנירי גראנד סלאם.

מהחצי התחתון של ההגרלה, נפל המועמד המוביל (קוריה), ואת מקומו תפסו שחקנים גם גיז'רמו קאניאס (שסיפק מספר משחקים מעולים בגלל הנחישות המדהימה שלו במהלך הטורניר), ניקולאי דאווידנקו, טומי רוברדו (שהדיח את מאראט סאפין ביום אומלל של הרוסי) ומאריאנו פוארטה. פוארטה ניצח את קאניאס במשחק נפלא, ולאחר מכן את דאווידנקו - שוב בחמש מערכות קשות מאוד.

פוארטה, האנדרדוג המסורתי בגמר אליפות צרפת, נתן לנדל פייט אדיר בגמר, ובסוף נפל בארבע מערכות נהדרות. נדאל הרים את תואר הגראנד סלאם הראשון שלו יומיים לאחר יום ההולדת ה19 שלו, וזכה בשלושה מתוך ארבעת טורנירי החובה על החימר בעונה אחת. לא רע, לבחור שלובש מכנסי שלושת-רבעי במשחקים מקצועניים.

עונת הדשא.

לצערם של מספר לא קטן משחקני הצמרת - עונת הדשא דוגלת בכותרת "קצר ולעניין". לפני שהספקנו למצמץ, כבר היינו בווימבלדון כשרודיק ופדרר מגינים על התארים שלהם בקווינס והאללה בשנה השלישית ברצף בהתאמה. רצף הניצחונות של נדאל נקטע בסיבוב הראשון בהאללה, טורניר בו פדרר ניצח את מאראט סאפין בגמר הראשון שלו מאז אליפות אוסטרליה. גאסקה בן ה19 הטרי הרים תואר ראשון בנוטינגהאם, ואנצ'יץ' הרים תואר ראשון בסהרטוגנבוש. שבועיים נהדרים גם לשחקני הצמרת וגם לצעירים, אם כך.

ווימבלדון היה המירוץ לניצחון על פדרר. שבעה שחקנים הצליחו להגיע עד כדי הזדמנות ממשית, וכל אחד נפל בתורו. השחקן היחידי שלקח מערכה יחידה מפדרר היה ניקולאס קיפר בסיבוב השלישי. לאחר מכן, פדרר קצר אחד אחד את יריביו הגדולים והכבירים ביותר מהשנים הקודמות - קודם פררו, ולאחר ניצחון על גונזלאז - הוא התגבר על יואיט ורודיק בחצי הגמר ובגמר. גם רודיק וגם יואיט לא הצליחו להיאבק בפדרר ממש כמו בשנה שעברה, ופדרר "שט" לניצחון הווימבלדון האיכותי ביותר שלו (לדעתי) עד כה. פשוט בלי שריטה.

ראויה לציון הייתה גם התקדמותו של תומאס יוהאנסון לחצי הגמר (חצי גמר גראנד סלאם שני, וראשון מאז תהלוכת הניצחון במלבורן שלוש וחצי שנים לפני), שם הפסיד לרודיק. אם כך, בשלוש שנים בווימבלדון, פדרר ניצח שלוש פעמים את רודיק, פעמיים את יואיט, פעם אחת את גרוסז'אן, יוהאנסון, פיליפוסיס ועוד רבים אחרים. כל ענקי טניס הדשא של זמנו, מלבד הנמן ואגאסי מזדקנים.

הסבב הצפון-אמריקני.

לפניו, כמובן, היה תור שחקן התורן הלוהט להרים כמה תארי חימר בשבועות לאחר ווימבלדון - רפאל נדאל ניגש למשימה והרים במהרה שני תארים בשבדיה וגרמניה. גאודיו הצטרף והרים גם הוא שני גביעים - בשווייץ ואוסטריה. אחרים שנהנו מהשלב הרציני האחרון של עונת החימר היו גונזאלז, קוריה וגאל מונפילס, הצרפתי הצעיר שזכה בתואר הראשון שלו בפולין. רוזדסקי זכה בתואר הדשא האחרון בעונה בניופורט.

הסבב הצפון אמריקני התחיל במחשבה שלרודיק יש הזדמנות לבסס את עצמו שוב בראש הסולם, לאחר הריצה המוצלחת לגמר ווימבלדון. האשליות נופצו מהר מאוד - רודיק הגיע רק לשני גמרים כל העונה (וושינגטון, סינסאנטי), זוכה בוושינגטון ולאחר מכן מפסיד שוב לפדרר. זה היה הטורניר היחידי בו שיחק פדרר כל העונה (מלבד אליפות ארה"ב).

רפאל נדאל הוכיח שחימר הוא לא המשטח היחידי שהוא מכיר, והרים את כתר המאסטרס במונטריאול. ג'ינפרי נחל הצלחה רבה, עם כתר באינדיאנופוליס ותוצאות יציבות בטורנירי המאסטרס. אנדרה אגאסי הרים את הכתר בלוס-אנג'לס - התואר היחידי שהוא ינצח בעונה.

ישר לפני הכניסה לאליפות ארה"ב, ג'יימס בלייק שביצע קאם-באק מרשים מפציעה קשה, זכה בתואר בניו-הייבן.

רשימת הפייבוריטים הייתה ברורה בכניסה לאליפות ארה"ב - הרבה פדרר, קצת נדאל ויואיט, ומעט יותר רודיק ואגאסי.

האליפות הייתה נפלאה! לאחר ההפסד המאכזב של רודיק בסיבוב הראשון, קיבלנו כמה רבע-גמריסטים מפתיעים (ניימינן, ג'ינפרי ובלייק שהעיף את נדאל הצידה במשחק מרשים), והיו המון משחקי חמש מערכות נהדרים, כשבראשם משחק רבע הגמר בין אגאסי ובלייק, ולא הרבה לאחריהם משחקים נפלאים בין אגאסי ומאליס, אגאסי וג'ינפרי (בחצי הגמר), ניימינן ויואיט, ג'ינפרי וקוריה ועוד מספר לא קטן. למרות שפדרר הפיל רק מערכה אחת בטורניר (שוב לקיפר ברביעי) עד לחצי הגמר, הוא שיחק את אחד המשחקים הנפלאים של הטורניר כבר בסיבוב השני, ניצחון בשלוש מערכות על פאבריס סנטורו. חצאי הגמר התבהרו כפדרר נגד יואיט (שוב) ואגאסי נגד ג'ינפרי. אגאסי גבר על ג'ינפרי בחמש מערכות אמיצות (קאם-באק מ1-2 לרעתו), ופדרר גבר על נסיון מאוד אמיץ של יואיט לשבור את הרצף של פדרר בארבע מערכות נהדרות. שובר השוויון במערכה השנייה יזכר, מבחינתי לנצח, כמהות של פדרר במיטבה - ניצחון 0-7 בעזרת טניס שלא-מהעולם-הזה שלח את פדרר להובלה של 0-2 ולבסוף לניצחון במשחק.

הגמר העלה זיקוקים - פדרר נגד אגאסי בגמר אליפות ארה"ב. זה לא יכול להיות טוב יותר מזה, והשחקנים לא איכזבו. אגאסי שיחק את הטניס המדהים ביותר שלו מאז לפחות אליפות אוסטרליה 2003, סביר שמאז 1999, וחלק אומרים שמעולם - אבל זה לא הספיק. פדרר שיחק טניס לא אנושי, משתמש ברפלקסים שאדם רגיל לא היה מסוגל אפילו לדמיין, ולבסוף שבר את רוחו של אגאסי עם עוד שובר שוויון מרהיב (1-7) במערכה השלישית כדי לייאש את אגאסי ולבסוף לנצח בארבע מערכות. אם כך, פדרר הרים חמישה תארי גראנד-סלאם בשנתיים, שישה בסה"כ בקריירה - וזכה שוב בגראנד סלאם כשהוא משחק טניס שלא משאיר אף אחד אדיש.

הסתיו האירופאי.

העונה שבדרך כלל משעממת, השנה הביאה טניס לא רע. איוואן ליוביצ'יץ' היה הכוכב הבלתי-מעורער של האולמות באירופה, מרים גביעים בוינה ומץ, ומפסיד בשני גמרי טורנירי המאסטרס לרפאל נדאל נחוש (תואר מס' 11 השנה, 12 בקריירה, שני מחוץ לחימר, ראשון באולם) בחמש מערכות (לאחר שהוביל 0-2 במערכות) בהן הוא נכנע רק בש"ש של המערכה החמישית במדריד, ולתומאס ברדיך הצעיר בפריז, לאחר שחזר מפיגור 0-2 במערכות לרעתו, השווה ל2-2 ונפל שוב בשלבים המאוחרים של המערכה החמישית (הפעם 4-6, לאחר שהגיש במצב של 4-5 לרעתו).

פדרר זכה מוקדם יותר בתואר בנגקוק השני ברצף שלו, ומאז לא הופיע על המגרשים בעקבות פציעה בגיד בעקב. נדאל פרש מפריז, סאפין נפצע וסיים את העונה מוקדם, ויואיט (וכנראה גם אגאסי) התעצלו. רודיק זכה בתואר בליון (מונפילס) והגיע לחצי גמר פריז (הפסיד לליוביצ'יץ'). פרננדו גונזאלז הרים את התואר בבאזל בהיעדרות פדרר (פציעה ברגל), מנצח בגמר את מרכוס בגדאטיס המרגש.

המירוץ לאליפות הסבב בשנגחאי היה צמוד עד הסוף - סאפין פרש באמצע הדרך, וליוביצ'יץ' לקח את הסיכויים המעטים שהיו נראה כאילו נשארו לו לאחר אליפות ארה"ב וגנב את המקום השמיני מגאודיו, פוארטה ושאר הרודפים.

גביע דייויס.

גביע דייויס השנה באמת היה אחד המרתקים. ארה"ב הביאו למגרש את "נבחרת החלומות" שלהם, שכללה את אנדי רודיק, אנדרה אגאסי והאחים בריאן. ליוביצ'יץ' ואנצ'יץ' הדיחו אותם כבר בסיבוב הראשון עם ניצחון משולש של ליוביצ'יץ'. האלופים המגנים, ספרד, הפסידו בסיבוב הראשון לסלובקיה שניצלו את בחירת הטריטוריה כדי לטמון מלכודת בדמות משטח-אולם מהיר.

פדרר השאיר את שווייץ בלעדיו, וכמובן שהם הפסידו להולנד בסיבוב הראשון (למרות שהם נתנו פייט לא רע).

ברבע הגמר, רוסיה ניצחה את צרפת במשחק דיי מותח, סלובקיה המשיכו את ההתקדמות הלא-סבירה שלהם עם ניצחון על הולנד, וקרואטיה דרסו את רומניה המפתיעים (ניצחו את בלרוס בסיבוב הראשון). המשחק הבאמת מדהים שלקח מקום ברבע הגמר היה הניצחון של ארגנטינה על אוסטרליה - כשנלבנדיאן נתן שלשה מרהיבה של נצחונות על ויין ארתורס, לייטון יואיט והתאחד עם מאריאנו פוארטה והדף את הצמד האוסטרלי.

ארגנטינה החליקו ונפלו מול סלובקיה, ששוב בחרו משטח מהיר בתוך אולם (סלובקיה, באופן סנסציוני, בחרו את המשטח בכל מפגש עד לגמר - וגם בגמר יבחרו את המשטח שהביא להם את ההצלחה עד כה). קרואטיה (ראה ערך: איוואן ליוביצ'יץ') הדהימו גם את רוסיה, כשבפעם השלישית ברצף ליוביצ'יץ' ניצח שלושה משחקים. ליוביצ'יץ' הוא עד כה בלתי מנוצח בגביע דייויס 2005 - תשעה משחקים חיים, תשעה נצחונות (שישה ביחידים, שלושה בזוגות).

הגמר יתקיים בין סלובקיה וקרואטיה על משטח מהיר בבארטיסלבה. קרואטיה היא אוליי מדינה יחסית חדשה, אבל התשוקה שיש בה לטניס בעקבות גוראן איוואניסביץ' האגדי היא לא-תאומן. איוואניסביץ', באופן רשמי, יהיה חלק מהקבוצה הקרואטית שתנסה לזכות בתואר גביע דייויס ראשון. סלובקיה הם בגדול בצל של הקרואטים - אבל נכנסים למפגש כמעט כשווים. הם יודעים שניצחון אחד על ליוביצ'יץ', בכל אחת משלוש הנקודות בהן הקרואטי ינסה לזכות, ישימו אותם פייבוריטים לתואר.

סיכומים על שנגחאי בקרוב - עד לנקודה זאת - העונה הייתה נפלאה. שני הדברים היחידים שמנעו ממנה להיות מושלמת היא סיום המירוץ למס' 1 בעולם מוקדם מדיי, והעניין שפדרר לא שיחק הרבה משחקים מדהימים ומותחים העונה.

ויוה ATP. אני, אישית, מצפה המון לשנגחאי ולגמר גביע דייויס.