זה עניין שבשגרה, לעקוב אחרי כל צעד ושעל של האיש הנפלא. האיש הנפלא עמד על שלושים וחמישה ניצחונות ברצף, שהושגו על שלושה משטחים שונים, ובמהלכם פדרר זכה בחמישה תארים על שלוש יבשות שונות (זכה בהאללה, ווימבלדון, מאסטרס סינסאנטי, אליפות ארה"ב ובנגקוק). הוא לא הפסיד משחק מאז יוני השנה - עברו חמישה חודשים.
 
פדרר לא הפסיד בגמר של טורניר כלשהו מאז שטאד 2003 (הפסיד לנובאק). הוא לא הפסיד הובלה של שתי מערכות מאז שיואיט הוריד הובלה כזאת בחצי גמר גביע דייויס של אותה השנה (2003), וכמו כן לא הפסיד משחק על משטח בתוך אולם מאז מרץ 2004 (הפסיד להנמן ברוטרדאם).
 
פדרר עמד לנצח את אליפות הסבב השלישית ברצף שלו, ולהיות רק האדם השלישי בהיסטוריה שעומד על הישג כזה (איוואן לנדל עשה את זה אחרון בין 85 ל87, ונאסטאסי עשה את זה בין 71 ל73). הוא עמד לשבור את שיא הניצחונות הרצופים הבא בדרך לתהילה שלו, 35 הניצחונות הרצופים של תומאס מוסטר ב95.
 
הסטטיסטיקה המשמעותית מכולן שנשברה, מבחינתי - היא אחוזי הניצחון של פדרר בשנה אחת. מקנרו מחזיק את השיא עומד ויציב עם ה3-82 שלו מ1984, אחוז ניצחונות של 96.5%. כשקראתי על הסטטיסטיקה הזאת בדפי ההיסטוריה של הטניס, חשבתי לעצמי שחבל שלא חייתי בזמן ההוא ואהדתי טניס, כי ברור שאף אחד לא יוכל להגיד לשנה כזאת שוב, לעולם.
 
פדרר היה רחוק משחק אחד מלהשוות את הסטטיסטיקה הזאת, ונפל ב4-81, אחוז של 95.3%. עדיין מדהים, אבל לעזאזל, כל כך קרוב.
 
צריכים לתת קצת קרדיט לבחור שלקח מפדרר את ההפסד העשירי שלו מאז סוף 2003, דויד נלבנדיאן. נלבנדיאן הסתובב בסבב תמיד כאחד השחקנים האיכותיים ביותר שעדיין לא ממש צעדו את הצעד הקריטי הזה קדימה. הזכייה שלו בשנגחאי היא רק התואר הרביעי בקריירה שלו, והראשון מעל הרמה הממוצעת של טורנירי סבב. הבחור הגיע לגמר גראנד סלאם כשהוא רק בן 20, ומאז הספיק להגיע לחצי הגמר בשלושה מתוך ארבעת הגראנד-סלאמים (דבר שלא הרבה שחקנים פעילים עשו, אלא רק פדרר, אנדרה אגאסי, לייטון יואיט, מאראט סאפין ואנדי רודיק), כשהוא כמעט מדיח את אנדי רודיק בחצי גמר אליפות ארה"ב 2003 (הפסיד מאץ' פוינט לאחר שהוביל בשתי מערכות), ומפסיד לגאודיו בחצי גמר אליפות צרפת בעונה שעברה.
 
אבל נחזור להתמקד קצת בפדרר.
 
הרי תמיד ידענו שהבחור אנושי, אחרי הכל. אתה רק הופך לשום דבר חוץ מסטטיסטיקה אל-מותית והילה של אלוהיות כשאתה פורש. זה קרה לטילדן, לייבר, קונורס, בורג, מקנרו, לנדל וסמפראס, ויקרה בקרוב לאגאסי. כנראה שמדי פעם, מה שדרוש כדי להרוג חצי-אל הוא עדיין זכרונות מהילדות - נלבנדיאן תמיד היה ה"שד שצריכים לגרש" בשלבים המוקדמים יותר בקריירה שלו, כולל הפסד בגמר אליפות ארה"ב לנוער וחמישה הפסדים בסבב לפני שהוא הצליח לנצח אותו סוף סוף. פעם, הבעייה של פדרר הייתה משחקים צמודים. המילים של שדרני יורוספורט כשהם מדברים עליו בסוף המשחק הנפלא ההוא בין פדרר ויואיט בחצי גמר הטורניר האחרון בשגנאחי ב2002 עדיין מהדהדות כשאני חושב על פדרר הישן:
- "מדהים אותי שפדרר עדיין לא הצליח לזכות בטורניר גראנד סלאם, אתה יודע".
- "אין לי ספק שבכורת הדירוג תגיע לפדרר בעונה הבאה, ואם לא, אז בעונה שאחריה. גם כתר ווימבלדון לא יחמוק ממנו. הוא פשוט טוב מדיי, לעזאזל, מכדי שזה יחמוק ממנו".

פדרר ייזכה בעוד תארי גראנד סלאם, וכנראה שהבלתי נמנע הוא באמת בלתי נמנע - פדרר יהפוך לאחד הטניסאים הטובים ביותר בהיסטוריית הטניס, בכל קנה מידה. ההפסד היום הוא לא (אני מקווה מאוד) הפסד מוניומנטלי, כזה שלעולם לא יישכח ושיהווה נקודת מהפך בסבב הATP בכלל ואצל רוג'ר פדרר בפרט.

מה שנעלם פה הם רק כמה שיאים - כמה שיאים שממילא היו צריכים להישבר בשלב זה או אחר.

נכון?