מחלקת הWTA.

טניסאית השנה - לינדסי דאוונפורט.

אין ספק שהקרב על המקום הראשון צמוד מאוד, אבל לאחר מחשבה רבה הגעתי למסקנה שהדירוג לא משקר. קלייסטרס נתנה עונה אדירה - תשעה תארים ותואר גראנד סלאם ראשון סוף סוף. בכל זאת, ברגעי המפתח, בהם היא עמדה מול דאוונפורט וחברותיה לצמרת, קלייסטרס פישלה. הדירוג הוא סטטיסטיקה יבשה, אבל הוא מראה את הכישלון המנטלי של קלייסטרס. דאוונפורט, לעומת זאת, הייתה חלק בלתי נפרד מעולם הטניס במשך עונה שלמה - דבר שאף טניסאית אחרת לא הצליחה לעשות העונה, והעקביות שלה הייתה שובר השיוויון מבחינתי.

פריצת הדרך של השנה - ניקול ואידיסובה.

היו, מבחינתי, רק שתי נערות שהתמודדו על הכתר. האחת היא ואידיסובה, השנייה היא איוואנוביץ'. בחרתי בצ'כית בגלל רצף הזכיות שסגר את העונה - שלושה טורנירים בשלושה שבועות הוא הישג שלא נראה בסבב לעיתים תכופות. ואידיסובה הייתה יחסית סולידית בטורנירי הגראנד סלאם (ללא הפסד בסיבוב הראשון, לפחות), ולמרות שלא היו לה הברקות מדהימות, היא נראית כמו הרזולוציה הטובה ביותר לעתיד הטניס הנשים - גם מבחינה מנטלית, בינתיים.

טורניר השנה - ווימבלדון.

גמר ווימבלדון היווה את כל מה שצריך בשביל טורניר קלאסי - גמר שתוצאתו היא 6-4 6-7 7-9 ומשוחק במגרש המרכזי בווימבלדון חייב להעלות את כל רמת הטורניר במאה אחוזים, אפילו שלטעמי הגמר עצמו היה לא מאוד איכותי וגם לא מאוד מותח. הטניסאיות נראו עייפות למדיי במהלך המערכה האחרונה וטניס מרהיב לא בדיוק היה שם. גם חצאי הגמר (דאוונפורט על מורזמו 7-6 6-7 4-6 והמשחק האיכותי בין שאראפובה וונוס (6-7 2-6) תרמו לבחירה שלי. אליפות אוסטרליה היה הטורניר השני באיכותו.

משחק השנה - ונוס וויליאמס ניצחה את לינדסי דאוונפורט 6-4 6-7 (4) 7-9 - גמר ווימבלדון.

גם כאן, כמו אצל הגברים, ניסיתי לדמיין על איזה משחק ידברו בשנים הבאות. המשחק בין שאראפובה וסרינה באוסטרליה היה מותח מאוד, והמשחק בין מורזמו לפירס היה אוליי המשחק האיכותי ביותר של העונה, אבל גמר ווימבלדון שמסתיים 7-9 בשלישית חייב להיות משחק השנה. הרבה היה גם על המאזניים - תואר גראנד סלאם ראשון לדאוונפורט במשך חמש וחצי שנים, ותואר גראנד סלאם ראשון לוויליאמס במשך כמעט ארבע שנים. וויליאמס ניצחה, אבל ניצחון של כל אחת מהטניסאיות היה מהווה סיפור אגדה בלתי נשכח. במעמד כזה, אפילו אפשר לסלוח לונוס על השאגות והקפיצות שלה אחרי התואר.

הקאם-באק של השנה - מארי פירס.

כאילו בכלל יש ספק. מארי פירס הגיעה השנה לגבהים שאפילו היא לא האמינה שתגיע אליהם, מה שכלל שני גמרי גראנד סלאם בבית (בערך) בצרפת, שם הפסיד להנין-הארדן בלי לתת פייט ואז נתנה נאום ארוך מאוד, ובאליפות ארה"ב שם הפסידה לבלגית האחרת, קלייסטרס. העונה שלה כללה כמו כן הפסד באליפות הסבב במשחק נפלא למורזמו, ותארים גדולים מאוד בסאן דייגו ומוסקבה - כל זה אחרי התחלה דיי מחורבת ולא מבטיחה לשנה הזאת. למעשה, פירס הצליחה כל כך בשני השלישים האחרונים של העונה ויש לה כל כך מעט להגן עליו בשליש הראשון, שאפילו בכורת הדירוג לא נראית כל כך רחוקה...