מחלקת הATP.

טניסאי השנה - רוג'ר פדרר.

פדרר זכה בשני תארי גראנד סלאם לפחות בשנה השנייה ברצף, ולידם זכה בעוד ארבעה טורנירי מאסטרס (שיא שהושווה יותר מאוחר על ידי רפאל נדאל) ועוד חמישה תארי סבב רגילים. פדרר הפסיד רק ארבעה משחקים כל העונה ונחשב כבר באמצע הקריירה שלו לאחר מהטניסאים הגדולים ביותר שאי פעם החזיק מחבט.

פריצת הדרך של השנה - רפאל נדאל.

קשה אוליי להאמין לזה, אבל בתחילת השנה נדאל היה רק ברנש שמאלי עם מאסת שרירים לא מבוטלת שהרים רק גביע אינדיווידואלי אחד בקריירה שלו (זה וניצחונות על רודיק ופדרר במהלך 2004). הפוטנציאל תמיד היה שם, אבל נדאל התחיל את השנה מדורג מחוץ ל40 הראשונים בעולם ובסופה הצליח לזכות כמעט ב1000 נקודות מירוץ. אם זו לא פריצת הדרך הגדולה ביותר בעשור וחצי האחרונים - אני לא יודע מה כן.

טורניר השנה - אליפות אוסטרליה.

אומנם אליפות ארה"ב הייתה טורניר משמעותי עד מאוד, אבל אליפות אוסטרליה הייתה הטורניר המדהים ביותר מבחינת איכות הטניס בשנים האחרונות, ורבים טוענים שהיא הייתה הטורניר היחידי בעונה שבה הגמר באמת עמד בסימן שאלה עד שסאפין זכה בגביע. אליפות אוסטרליה כללה משחקים מדהימים עד כדי בכי, ובאיכות שלא הייתה מביישת אף טורניר בהיסטוריה. הניצחון של סאפין היה כל כך משמעותי לעולם הטניס בכלל ולרוסי הגדול בפרט, הריצה של יואיט לגמר הייתה מותחת, המשחקים בין סאפין ופדרר, יואיט ונלבנדיאן, פדרר וסוזוקי, יוהאנסון ולופז, סאפין ורוחוס, נדאל ויואיט... הרשימה לא נגמרת. מאה אחוזי איכות.

משחק השנה - רוג'ר פדרר ניצח את אנדרה אגאסי 3-6 6-2 6-7 (1) 1-6 - גמר אליפות ארה"ב.

אם הקריטריון למשחק השנה היה איכות נטו, התחרות הייתה צמודה מדיי מכדי להכריע. אם הקריטריון היה מתח, הרי שלא היו חסרים משחקים העונה שמתחו אותנו עד איבוד עשתונות. לא - הקריטריון שאני בחרתי היה השפעה על עולם הטניס. שלושת המשחקים היחידים שהתחרו במשחק על התואר, אם כך, היו שלושה הפסדים של פדרר - לסאפין באוסטרליה, לנדאל בצרפת ולנלבנדיאן בשנגחאי. בחרתי את המשחק הזה כי הוא הביא את קרב הדורות שכל כך הרבה ציפו לו, וראה את גמר טורניר הגראנד סלאם הראשון של אגאסי מזה שנתיים וחצי (ואוליי גם האחרון). אגאסי שיחק טניס כמעט מושלם בחלקים מהמשחק - אבל פדרר פשוט היה טוב מדיי.

הקאם-באק של השנה - ג'יימס בלייק.

מי היה מאמין שאדם כמו ג'יימס בלייק יסיים את העונה מדורג 24 בעולם. הקשיים שלו היו כל כך מפלצתיים, שקשה לי להיזכר בשחקן כלשהו שנאלץ להתמודד עם מכשולים שכאלה. התגובה - השאירה את כולנו חסרת מילים. רבע הגמר המופלא ההוא באליפות ארה"ב נגד אגאסי הייתה כל מה שהיינו צריכים בשביל הוכחה - ג'יימס בלייק כאן, והוא טוב מתמיד, למרות הכל ואוליי גם קצת בזכות הכל.