נו, זוכרים את הטורניר הזה לפני שנה? כן, אין טעות, זה היה הטורניר הראשון ש'סוקר' בכתביו של באד קולינס ג'וניור, הלא הוא נימי.

נו, אז יש הגרלה. אין פדרר, אין סאפין. למעשה, המדורגים הבכירים נראים כל כך חלושים ועלובים, שאם מישהו היה טועה וחושב שזה טורניר מונטה-קארלו, אף אחד לא היה שומר לו טינה. ארבעת המדורגים הבכירים הם כוכבים: נדאל [1], יואיט [2], רודיק [3] ואגאסי [4] ימכרו כרטיסים. נדאל מדורג ראשון בפעם הראשונה בטורניר חובה (מאסטרס וגראנד-סלאמים), ויואיט מדורג שני בפעם הראשונה מזה... הרבה זמן.

נו, אז יש לנו טורניר משטחים קשים נטול-פדרר ונטול-סאפין. שתבינו את העניין - שום טורניר חובה על משטח קשה, בתוך אולם או מחוצה לו, לא נלקח ע"י אחד מהשניים האלה מאז סינסאנטי בשנה שעברה, כמעט 12 חודשים אחורה, כשאגאסי ניצח את יואיט בגמר.

הרשימה של טורנירי חובה על משטחים קשים מאז והזוכים בהם:

מיאמי 2005 - רוג'ר פדרר

אינדיאן וולס 2005 - רוג'ר פדרר

אליפות אוסטרליה 2005 - מאראט סאפין

יוסטון 2004 - רוג'ר פדרר

מדריד 2004 - מאראט סאפין

אליפות ארה"ב 2004 - רוג'ר פדרר

השליטה במשטחים הקשים הולכת עוד אחורה, אם מחשיבים גם את אגאסי ורודיק בשליטה. הנה רשימת הזוכים בטורנירים על משטחים קשים, עד הפעם האחרונה שמישהו מחוץ לארבעה האלה זכה בטורניר חובה על המשטח המדובר:

סינסאנטי 2004 - אנדרה אגאסי

קנדה 2004 - רוג'ר פדרר

מיאמי 2004 - אנדי רודיק

אינדיאן וולס 2004 - רוג'ר פדרר

אליפות אוסטרליה 2004 - רוג'ר פדרר

יוסטון 2003 - רוג'ר פדרר

בעצם, חוץ מהארבעה האלה, אף אחד לא זכה בטורניר חובה על משטחים קשים (ויש שבעה בשנה - טורנירי מאסטרס במיאמי, אינדיאן וולס, קנדה, סינסאנטי ומדריד, וטורנירי הגראנד סלאם במלבורן ובניו-יורק) מלבד הארבעה האלה מאז 2003, כשפררו זכה במדריד. אם מתעלמים מהזכייה ההיא, ומסתכלים עוד קצת אחורה, רודיק חטף את כל שלושת טורנירי החובה בקיץ 2003, אגאסי זכה במיאמי 2003, ורק יואיט עצר את הרצף. נמשיך ונסתכל, ונווכח שאגאסי זכה באוסטרליה 2003 ובמדריד 2002, והרצף נעצר שוב על ידי פיט סמפראס, שגנב את אליפות ארה"ב מאגאסי ב2002 ועל ידי לייטון יואיט, שלקח את המאסטרס קאפ בשנגחאי בין הזכיות של אגאסי במדריד ואוסטרליה ב2002\2003.

אז אם נסתכל שוב על תארי החובה שמוקפצים בין ארבעת השחקנים המדוברים - סאפין, פדרר, אגאסי ורודיק - נראה שמאז אותה אליפות ארה"ב של 2002, הם זכו ב18 מתוך 21 (!) מטורנירי החובה על המשטחים הקשים. ביניהם, הם מקפיצים מאז אליפות ארה"ב 2002 שתי זכיות במאסטרס במדריד (אגאסי 02, סאפין 04), שתי זכיות באליפות העולם ביוסטון (פדרר 03-04), שלוש זכיות במאסטרס מיאמי (אגאסי 03, רודיק 04, פדרר 05), שתי זכיות במאסטרס אינדיאן וולס (פדרר 04-05), שלוש זכיות באליפות אוסטרליה (אגאסי 03, פדרר 04, סאפין 05), שתי זכיות במאסטרס קנדה (רודיק 03, פדרר 04), שתי זכיות במאסטרס סינסאנטי (רודיק 03, אגאסי 04), ושתי זכיות באליפות ארה"ב (רודיק 03, פדרר 04)..

בין הארבעה האלה, ומאז אליפות ארה"ב 2002, פדרר מחזיר בשמונה תארי חובה על משטחים קשים מתוך 18 הזכיות האלה, אגאסי מחזיק בארבעה תארים, רודיק בארבעה נוספים, וסאפין בשניים. אם נוסיף את לייטון יואיט לרשימה המנצחת שלנו, שכן הוא מדורג שני בטורניר הזה ונוגע לנקודה, נראה שהוא זכה בשני טורנירים בתקופה המדוברת (שנגחאי 02, אינדיאן וולס 03), ומצטרף לרשימה המנצחת.

אז הנה סיכום העובדה, לאחר כל הקשקושים האלה:

מאז אליפות ארה"ב 2002, זכו רק שישה שחקנים בכל 21 תארי החובה על המשטחים הקשים:

פדרר - 8

רודיק - 4

אגאסי - 4

סאפין - 2

יואיט - 2

פררו - 1

פדרר וסאפין נעדרים, ולכן מתוך 21 התארים שמוקפצים בין השישה, 'יוקפצו' בהגרלה כאן רק 11 מתוכם, קצת יותר מ50 אחוזים, בין הארבעה שכן כאן.

שלושה מתוך הארבעה - אגאסי, יואיט ופררו - הוגרלו בחצי התחתון של ההגרלה. רודיק לבדו, שנמצא בתיקו עם אגאסי על תואר שחקן המשטחים הקשים המאיים ביותר מאז 2002, נמצא בחצי העליון. עם זאת, כדי לעשות את זה 'כוחות', נזרקו יחד עם רודיק לחצי העליון רפאל נדאל, ניקולאי דאווידנקו, דויד נלבנדיאן ותומאס יוהאנסון, אלוף הטורניר ב1999.

אם אנחנו בקטע של 'כוחות', נבדוק את כמות תארי החובה שמוקפצים בין השחקנים בחצי העליון, אל מול החצי התחתון.

בחצי העליון יש שישה גביעים מהסוג הנקבע:

אנדי רודיק עם ארבעה (סינסאנטי 03, קנדה 03, אליפות ארה"ב 03, מיאמי 04).

קרלוס מויה עם אחד (סינסאנטי 02).

תומאס יוהאנסון עם אחד (קנדה 99).

קרלוס מויה מתמודד מול נדאל בסיבוב הראשון, ככה שסביר שהוא יעלם מההגרלה לפני שיהיה לו סיכוי להגיד מילה בעניין. ההגרלה של יוהאנסון מעניינת. אין בה אף כוכב, אבל כל השחקנים נראים מאתגרים - קרלוביץ' בראשון, מאליס בשני, וסביר להניח שחקן אוהב חימר בשלישי. אם הוא יעבור את שני הסיבובים הראשונים, יהיה סביר לראות אותו ברבע הגמר. ההגרלה של נדאל קלה עד לסיבוב השלישי, אבל שם (הפתעה הפתעה), יחכה כנראה ריצ'ארד גאסקה. גאסקה יאלץ להתמודד עם הצרפתי מס' 2 גרוסז'אן בסיבוב השני, אבל גם הסיבוב הראשון הוא מבחן בדמות מיכאל יוז'ני, קוטל האומה הצרפתית.

ההגרלה של רודיק פשוטה למדיי. כנראה נזכה לראות אותו נאבק בשובר שיוויון אחד או שניים, אבל סטפאנק או רוחוס לא צריכים להוות אתגר בסיבוב השלישי, ואותו דבר הולך כלפי נלבנדיאן או דאווידנקו ברבע הגמר. למעשה, אם רודיק לא יגיע לגמר מחצי שלא כולל את פדרר, יואיט, סאפין או אגאסי על משטחים קשים, מצבו אנוש. קצת קשה לראות את נדאל עובר לחצי הגמר בקלות, אבל זה אפשרי, ויהיה מעניין לראות קרב בין נדאל לרודיק, או לחילופין בין יוהאנסון לרודיק, שיחזור של חצי גמר ווימבלדון.

בחצי התחתון יש עשרים ושמונה גביעים, אלה שדיברנו עליהם קודם:

אנדרה אגאסי עם עשרים ואחד (אני לא ארשום, פשוט תאמינו לי).

לייטון יואיט עם חמישה (אליפות ארה"ב 01, אליפות העולם 01, 02, אינדיאן וולס 02, 03).

ניקולאס מאסו עם אחד (המשחקים האולימפיים באתונה 04).

חואן קרלוס פררו עם אחד (מדריד 03).

אל אלוהים. נו, נעבור על זה בשתיקה.

המדורג הבכיר בחצי התחתון, לייטון יואיט, צריך להגיע לסיבוב השלישי בלי בעייה. אנצ'יץ' אומנם אמור להוות אחת, אבל הוא בכושר מסריח, ובכלל, הוא בנוי כדי שיואיט ינצח אותו. בסיבוב השלישי הוא יתמודד מול גונזאלז או מירניי, מה שאוליי תהיה בעייה גדולה יותר.

ברבע הגמר הוא יתמודד מול שחקן אוהב חימר, כנראה, אלא אם טים הנמן יפתיע ויגיע לשם, בכך מספק ליואיט ניצחון קל. תעשו את הבחירה שלכם: קוריה שעייף מסופוט, פררו שמשחק נגד קוריה בסיבוב הראשון, דויד פרר, דומיניק הרבאטי, או אוליי בכלל פאבריס סנטורו?

הרבע האחר של החצי הזה נראה דיי מעניין. הכל תלוי באגאסי, שנמצא שם, כמובן, אבל יש כמה שיזרקו מילה בעניין: גאסטון גאודיו לא וויתר על נסיון לזכות בכמה משחקים כאן עדיין, פלישיאנו לופז עלול לעשות נזק, יונס אל-אנאווי לא מהווה סכנה אבל יהיה מעניין לראות אם יש תקווה כלשהי בשבילו, טומי רוברדו הוא הסבר בפני עצמו, ויש משחק סיבוב ראשון מרתק בשמינית של אגאסי בין איוואן ליוביצ'יץ' האיתמני וטיילור דנט. המנצח ביניהם צפוי לפגוש את אגאסי בסיבוב השלישי!

אז הנה, יש לנו אחלה הגרלה גם בלי פדרר. החצי העליון אומנם קצת משעמם, אבל אם אף אחד לא ינצח את רודיק (אלא אם זה נדאל), יש לנו גמר מפואר תפור מראש.

ההימור שלי:

רודיק נגד יוהאנסון

ליוביצ'יץ' נגד יואיט

רודיק נגד ליוביצ'יץ' בגמר

רודיק אלוף.

נו, הנה זה כאן. כל הקיצוניות נגמרה - האיטית בסטייד רולאן-גארוס, המהירה בSW19. הגענו לפשרה בין החימריסטים האימתניים ושחקני הדשא חסרי חבטות-הקרקע: המשטחים הקשים!

האמריקאים אוהבים את הכל זוהר, גדול וקיטשי, וככה תהיה גם סדרת הטורנירים שלהם. כל הטורנירים שיהיו העונה חלק מהUS Open Series, יעברו שינוי אחד ויזואלי - מגרשי הDeco Turf II יצבעו בכחול. למרבה הצער, כך יקרה גם עם המגרשים בפלאשינג מדו עצמה. באליפות ארה"ב יש מעט מאוד מקום למסורת - זה הגראנד סלאם היחידי שעבר דרך כל סוגי המשטחים, מדשא, לחימר, למשטחים הקשים. אבל בכל זאת, יהיה חבל לראות את הירוק הקלאסי מתחלף בכחול המודרני. עוד צעד אחד למודרניזציה של עולם הטניס.

הUS Open Series התחילה השבוע, עם הטורניר באינדיאנופוליס. אנדי רודיק היה אמור למעוך את השדה ללא רחמים ולשגר את עצמו לתואר שלישי ברצף באינדי, אחרי שבשנה שעברה הוא ניצח את ניקולאס קיפר בגמר. השנה, קיפר ורודיק הפסידו באומללות שניהם לפני חצי הגמר. בהפסד מפתיע לחלוטין, רודיק התרסק אל מול רובי ג'ינפרי, אחד מצעירי ארה"ב האפורים, שרוב אוהדי הטניס לא מבחינים ביניהם. ג'ינפרי עבר גם את קארול בק בחצי הגמר, והגיע לגמר השני בקריירה שלו (זכה בניופורט לפני שנתיים). מולו, יתייצב אחד מיקירי הבלוג, טיילור דנט. דנט, שנפל בשמינית גמר ווימבלדון ללייטון יואיט הארור (שהתחתן בסוף השבוע עם חברתו מזה חצי שנה, בק קרטרייט), הוא קצת יותר מאחד האמריקאים האפורים. הוא כבר הגיע השנה לגמר (אדלייד), לחצי גמר (נוטינגהאם), ולרבע גמר במספר טורנירים נוספים (מאסטרס מיאמי, סידני, מארסייל). הוא בהחלט יהיה פייבוריט להרים את התואר הראשון בUS Open Series השנה.

הטורניר בסדרת הUS Open Series, בסבב הATP:

1. אינדיאנופוליס (40 נק').
2. לוס אנג'לס (35 נק').
3. וושינגטון (40 נק').
4. מאסטרס מונטריאול (100 נק').
5. מאסטרס סינסאנטי (100 נק').
6. ניו-הייבן (40 נק').

לאחר מכן, אליפות ארה"ב (הכחולה), בפלאשינג מדו.

דרך אגב, בשנה שעברה לייטון יואיט ניצח את הסדרה עם 155 נקודות, אותו מספר נקודות כמו אנדי רודיק, אבל זכה בסדרה בעקבות מספר המשחקים הרב יותר שהוא ניצח במהלך הסדרה (17 של יואיט אל מול 14 של האמריקני). אגאסי היה שלישי עם 123 נק', ופדרר, ששיחק רק טורניר אחד (כמו השנה, הוא פרש ממונטריאול וישחק רק בסינסאנטי, הכנה קצת מוזרה), סיים עם 100 נק', על הזכייה היחידה שלו. קיפר היה חמישי עם 97 נק'.

זו הייתה אינדיקצייה טובה לאליפות ארה"ב. השנה, רודיק נראה קצת צולע ומגמגם, ושני טורנירי המאסטרס במונטריאול וסינסאנטי בהחלט יראו לנו מי הפייבוריט בדרך לאליפות ארה"ב.

נוצר העונה מצב מעניין, שבו יש חמישה סופר-סטארים ששולטים בטורנירים הגדולים של הסבב (פדרר, נדאל, רודיק, יואיט, סאפין). פדרר כמובן יהיה הפייבוריט הגדול בדרך לאליפות ארה"ב, אבל בהחלט יהיה מעניין לראות מה הולך לקרות בדרך לפלאשינג, ובפלאשינג עצמה. בעיקר יהיה מעניין לראות את הקרב על המקום הראשון בין פדרר ונדאל. הוא אומנם קרב רק על הנייר בינתיים, אבל אם נדאל יצליח להרים את החום, מי יודע.

בשנה שעברה, פדרר היה הראשון בתולדות הChampions Race (מאז 2000) שסיים את השנה עם מעל 1000 נק'. נדאל, ע"מ להתחרות עם פדרר, יאלץ לזכות במעל 1000 נק' בעצמו. לשני הסופר-סטארים כבר שמונה תארים העונה (נדאל זכה היום בשמיני עם ניצחון 3-6 3-6 4-6 על גאסטון גאודיו בגמר סטוטגארט), והם בהחלט נותנים לנו עונה שכדאי לזכור. אם נדאל יצליח השנה בפלאשינג - מי יודע.

בכלל, בשנה שעברה פדרר חתם את המקום הראשון כבר אחרי אליפות ארה"ב, אז הוא חיסל את יואיט בגמר. השנה זה כנראה לא יקרה, אלא אם נדאל באמת יחווה עונת משטחים קשים אומללה.

סבב שמח לכולם!