עד שהצלחתי להרגיל את ההורים שלי לרעיון שיש לי חבר, אבא שלי רוצה שאני אעזוב אותו. ולמה? כי הוא גדל במשפחה חד מינית, עם דוד שלו ובן זוגו.

"התפוח לא נופל רחוק מהעץ", אלה המילים שלו. בשבילו זאת בושה שמישהו ידע שהבת שלו יוצאת עם מישהו שגדל במשפחה כזאת. הוא כבר מסיק מכך איזה מין בן אדם הוא. אני ממש לא מבינה אותו! "הוא רואה מה הדודים שלו עושים".

אני לא רוצה לדעת מה תהיה התגובה של אמא שלי כשתשמע על זה. שניהם נגד הומוסקסואליות. הם פשוט חונכו כך ולא נחשפו לזה הרבה.

אם אני אעזוב אותו זה לא יהיה בגלל אבא שלי, אלא בגללי. אני לא יודעת אם אני רוצה אותו בתור ידיד או חבר, או יזיז.

היה לי כיף איתו היום, אבל לא הייתי בהיי כמו שאני עם בנים שאני אוהבת. אני לא יודעת אם אני מאושרת. אני מנסה להיות.

עכשיו אני מדברת עם ידיד טוב ואחת החברות הכי טובות שלי, עליו. אני חושבת שאני אעזוב אותו.