דיברנו על הכל, על כל מה שמציק לי וגם לו... מה כבר נשאר לומר? רק שאני רוצה להפרד. לא רציתי שזה יצא ככה בטלפון, רציתי להפגש איתו פנים מול פנים יום שישי ולומר לו הכל, אבל זה התבטל.

אני לא חושבת שאני מצטערת על הפרידה, אבל מצד שני אני חושבת שהיינו קודם צריכים לדבר על זה, לנסות לשנות ואם המצב לא ישתפר אז להפרד. לא היה לי טוב נפשית איתו. פיזית היה מעולה. הוא כל כך פגוע... ואני לגמרי מבינה אותו.

רציתי להשאר ידידה שלו, לנסות להכיר אותו יותר. אבל הוא לא רוצה. "בזה שאמרת ביי אמרת את הכל" אלה היו המילים שלו היום. אולי זה מאוחר מידי ואני מבינה את הטעויות שלי בדרך שאי אפשר להסביר אותן. הכל הלך מהר מידי.

הבעיה היא שבלי כוונה שיחקתי בו, מבלי להיות מודעת לכך. הייתי כל כך מבולבלת עם עצמי שההשלכות היו עליו. גם ככה עוברת עליו תקופה קשה ואני רק הקשתי עלייה, עצוב לי לראות את זה. גם לי לא טוב כרגע ובמיוחד לא איתו.

אני לא אנסה ליצור קשר שוב, אולי זה שיצרתי קשר איתו היום, יומיים אחרי הפרידה, היה מוקדם מידי.

נמאס לי להקשיב לכולם, העצות שלהם רק הקשו את זה יותר.

מטעויות לומדים ואני אכן למדתי הרבה. מאוד.