מאז שעברתי ליסודי היה לי קשה.
המעבר, להיות 8 שנים עם אותם ילדים עם אותם מורים, עם אותו בצפר.
אבל עכשיו שאני בתיכון אני פשוט קמה בלי בעיות,
אני יודעת שהיום אני אכיר עוד ילדים,
שהיום יהיה משהו חדש..
לקום בבוקר במשך 8 שנים ולחשוב "הנה עוד יום משעמם.."
זה הדבר הכי מבאס בעולם, זה גורם לך לרצות כל כך לעשות משהו שונה.
אבל עכשיו יש לי שיכבה שאני באמת שמחה שיצאתי איתה.
אני שמחה כל כך שהחלטתי ללכת בסוף לתיכון הזה ולא לתיכון השני
שתיכננתי כבר 3 שנים ללכת אליו,
לא הייתי רואה ת'צמי קמה כל בוקר ונוסעת חצי שעה
וגם אחרי הנסיעה "להיבלע" בין כל הילדים האלה שיש כל כך הרבה,
12 כיתות בשיכבה זה פשוט יותר מידי בשבילי.
הכי כיף זה להיות שיכבה יותר מצומצמת, ושכולם יכירו ויזכרו את השמות של כולם.
ועכשיו, אחרי שהלכתי ל2 פעולות בנוער אני ממש רוצה להירשם,
יש לנו קבוצה מצחיקה כל כך שפשוט עושה חשק כל תחילת שבוע שיגיע כבר היום של הפעולה.
זה כל כך שונה מהצופים שהייתי בו, הייתי באה שבוע כן שבוע לא וגם זה בקושי.
כל כך הרבה דברים השתנו מתחילת השנה.
ואני כל כך שמחה שזה קרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
