לא דובים ולא נעל:O

חזרתי הביתה אחרי שני קונקשנים, שלקחו בערך 20 שעות.

אני חושבת שעד שעליתי על השני הייתי עדיין על סף דמעות מרב עייפות וגעגועים למי שהשארתי מאחור, למי שלא ראיתי כבר חודשיים, לעצמי, לחדר שלי קצת, ומלחץ לעייפות שכבר הייתי חייבת להוריד ממני.

הגעתי, נכנסתי עם כובע, אמא לא זיהתה אותי חחח היה מצחיק. התחבקנו.

הסכמתי עם עצמי שמאז שאני אחזור אני אהיה יותר נחמדה לדורון, עבד פלאים עד עכשיו.

הצלחתי להירדם בשעה נורמלית מרב עייפות, קמתי מוקדם ללכת לסימון.

היה מדהים! כל הבנות שאיתי בקורס מדהימות וחמודות ו התפקיד נראה כלכך כייפי וכלכך מפתח.

הראו לנו את כל הכלים ו אנחנו צחקקנו והתלהבנו והתגבשנו בנתיים.

כמובן שבדור של היום, עד ארוחת צהריים כבר פתחנו קבוצת וואטסאפ.

פגשתי את מאי ברכבת הביתה.

הגעתי ונרדמתי.

ואם הפוסט הזה נשמע קצת מנוכר זה כי אני מרגישה קצת מנוכרת, ובייסיקלי עוד לא עיכלתי שאני פה.

ומה זה הג'טלג המוזר הזה שהולך הפוך ?