שבלול ים

את מגיעה בוכה מעוד ערב מצמרר, איזה מישהוא שוב ניצל אותך במזדמן, האיפור שלך נימרח וכל הקסם שבו נישפך, את עצובה מרירה,הדמעות המלוחות נוגעות בשפתיך,הם לא מפסיקות לרעוד כקולך שבור,ליבך סדוק,כולך נופלת לי בין הידים עורך קר כשלג,תהליך,ליבך קפוא ומעניך זולגות דמעה אחר דמעה נופלות על לחייך העגולות והיפות, ועוצרות בשפתיך האדמות והבשלות, כולך בעצמך,. חושבת,המצח זז לך אם המחשבות,ואני מנסה לפתח יכולות מיוחדות,לדעת מה הולך לך שם מה את חושבת,תני לי פירצה קטנה להיכנס למוחך

לוקח מטלית מנגב את פניך,המטלית שחורה. מלטף אותך מחבק אותך,עוטף אותך מכסה אותך דואג לך. הפסקת לבכות נרגעת עכשיו את יושנת אבל אני עכשיו בפינה החשוכה יושב בצד ובוהה בך,האוויר הקר של לילה לבן מכה עלי ומקרר אותי. חושב לעצמי הנה עוד אחת לקחתי את כאבה והוספתי לאוסף, לבי מיתפרץ רוצה לצעוק,לשפוך הכל,אבל הוא נשאר כך בפינה החשוכה עומד לו ללא תזוזה.