סנופקין- חיו של נווד

"הגברים בחיי..." כך היא התחילה את היום. כך היא התחילה בעצם כול יום מאז שהוא אמר לה את המשפט הזה שהידהד בראשה.

המשפט הזה, המשפט המעצבן הזה... " תחשבי על כול הגברים בחייך,ועכשיו תחשבי איך הרסת לכול אחד מהם את החיים".

משפט נחמד מאוד מצדו... היא התחילה להתעצבן. היא יודעת שהיא שברה לאנשים את הלב. היא יודעת שבערך עם כול הגברים מחייה היו ויכוחים ועימותים.

טוב חוץ מסביה ודודה.

היא תמיד חושבת עליו, יום לא עובר בלי שהיא תחשוב עליו. על עמית. החבר הראשון שלה. הם היו מאוהבים אחד בשני אבל היא חיכתה לו במשך שנה וחצי עד שהוא נזכר להגיד לה שהוא אוהב אותה. וחצי שנה שהם היו ביחד.. האהבה פשוט נגמרה. היו רגעים שהיא כמעט הקיאה שהיא ראתה אותו. היו רגעים שהיא פשוט רצתה למות מרוב געגועים אליו. אבל היא החליטה לגמור את זה. בדרך נוראית, באס אמ אס. לא הייתה לה דרך אחרת. היא ידעה שאם היא תעשה את זה פנים מול פנים היא לא תוכל לעשות את זה. היא פשוט לא יכלה. הוא היה ידיד הכי טוב שלה. איך תוכל היא לעשות לו את זאת?

אבל היא עשתה את זה. והוא ניתק קשר. מי לא היה...

כעבור שנה בערך מהמקרה היא שמעה שהוא נכנס לדיכאון . או כפי שכולם כינו אותו - "אימו".

ונשבר לה הלב. הוא היה כ"כ חברותי וכ"כ היפרקטיבי. ועכשיו כול מה שהוא עושה זה משנן את הדברים שהם אמרו אחד לשניה. היא בהחלט חושבת שמגיע לה למות על זה. היא כבר יודעת שמתישהו היא תגיעה לגיהנום אז זה לא ממש מפריע לה.

טוב זה פרק ראשון, מקווה שאתם אהבת את זה.

החלטתי לנסות את כישורי בכתיבת סיפורים אז ברוכים הבאים ל סנופקין - חייו של נווד.

וכן אני בת.. פשוט סנופקין חייה של נוודת זה לא ממש נשמע טוב...

מקווה שאהבתם.. תגיבו ;]