ימים של אהבה במרחק נגיעה...אוהבת אותך...

לא יודעת למה אני כותבת כאן..או אם אני אכתוב כאן יותר..

לא יודעת כלום יותר..

לא יודעת מי קורא כאן?..או את מי זה מעניין בכלל?..

יודעת רק שזה כואב..כמו שלא כאב לי מעולם..

המחשבות לא נותנות לי מנוחה..

הבדידות הזאת הורגת אותי..

חור גדול שנפתח בתוכי וככ הרבה ריק..

 ובתוכי סערת הוריקן משתוללת..

וזה לא עובר זה לא..הימים שעוברים עושים את זה קשה יותר..

כואב יותר..למציאות ההזויה שלי..

והמחשבות..המחשבות..הכל מתבלבל לי..

הכל היה שקרים..הכל..

איך אני ממשיכה מכאן?..

עד לפני רגע הכל היה מלא בחלומות ותקוות..

הכל ברגע התנפץ..הכל ברגע התמלא בככ הרבה שקרים..

ככ הרבה ריק..

לא יודעת למה כתבתי כאן עכשיו..

או אם מישו קורא תבלוג הזה בכלל..

או מה יהיה מעכשיו..

או איך מפסיקים תכאב ואת תחושת הריקנות הזאת..

אולי סתם הייתי צריכה לדבר..

ואולי אני עדיין לא מעקלת את כל מה שקרה..