מיטלולילנד

לסרט הזה פשוט מגיע פוסט מיוחד!

אתמול בלילה ראיתי אותו בפעם הראשונה וכבר היום הגיע הפעם השניה. זה סרט מדהים, שמדבר על תקופת מלחמת לבנון השנייה. אני כ"כ אוהבת את הסרט, הוא משוחק טוב, אמין, מכניס את הצופה לתוך הסרט ופשוט מעניק חוויה מטורפת. זה סרט מלחמה מהטובים שנעשו בעולם. קטף את המקום השני באוסקר השנה בקטגוריית הסרט הזר, לדעתי מגיע לו מקום ראשון, אבל אני לא אשפוט כי לא ראיתי את הסרט "הזייפנים" שזכה במקום הראשון, וגם כי זה לא יעזור לי ממש. הסרט פשוט סוף הדרך!! מעולם לא נעשה סרט כזה בישראל, זה סרט ברמות חדשות לגמרי!! מצדיק לגמרי את כל הביקורות הטובות והשבחים שהוא קיבל. ד"א זה הסרט על הצבא השני [הראשון זה יוסי וג'אגר] שגורם לי לבכות בכל פעם שאני רואה אותו..

תקציר הסרט:

עלילת הסרט מתרחשת בחודשים האחרונים של שהיית צה"ל ברצועת הביטחון בלבנון. זיו פארן (אוהד קנולר), לוחם ביחידה לסילוק פצצות, עולה למוצב הבופור לצורך ביצוע משימה, 'נוהל קברניט', על מטען חיזבאללה שהונח בציר היורד מהמוצב וחוסם עלית שיירות אליו. תחת הפגזות פצמ"רים הוא נוחת במוצב, ופוגש את לירז (אושרי כהן), מפקד המוצב, ואושרי (אלי אלטוניו), הרס"פ. בהמשך הוא מתוודע לשאר קבוצת הלוחמים שבמוצב - קוריס החובש (איתי טיראן), זיתלאווי (איתי תורג'מן), שפיצר, נדב הכלבן, אמיליו, בייליס, ופבל ורובי הקשתים.

לירז, מפקד המחלקה, הוא קצין קשוח ומורעל שלא מטיל ספק במהות הישיבה של החיילים על ההר. אושרי, סמל המחלקה, הוא החבר הקרוב אליו ביותר במוצב. אושרי הוא בעל אופי רך בהרבה, חייל מחוספס לפני השחרור שמרבה לרסן את לירז ברגעי הזעם שלו.

שגרת המוצב מלווה בהתקפות פצמ"רים בלתי פוסקות מצד לוחמי חיזבאללה. כל יציאה מלוות בכריזה "יציאה יציאה" ולאחר הפגיעה- "נפילה נפילה". כך במשך שעות. מדי לפנות-בוקר מוכרזת כוננות עם שחר, שכן הראות מוגבלת עקב ערפילי הבוקר והמוצב פגיע. שגרת המוצב כוללת בעיקר שמירות בעמדות השונות של המוצב, ה"ירוק", ה"אדום", וכך הלאה. החיילים ישנים ב"צוללת", מסדרון ארוך עם מיטות משתלשלות מהתקרה, ותופסים מחסה מהפצמ"רים בחדר הביטחון. המוצב עצמו בנוי שכבות בטון על גבי שכבות בטון שנוספו עם השנים, מבוך של מסדרונות תת קרקעיים, ששוכב בסמוך למבצר הבופור ההיסטורי. על המבצר הונף דגל ישראל במהלך כל תקופת הישיבה ברצועת הביטחון.

לירז ולוחמיו יוצאים יחד עם זיו, לוחם יחידת סילוק הפצצות של יהל"ם, לביצוע 'נוהל קברניט', ובמהלך הגישה של זיו למטען המטען מתפוצץ והורג את זיו. לאחר מותו לא בוצע 'נוהל קברניט' שוב, והלוחמים, וגם לירז עצמו, לא מבינים מדוע היה צריך זיו למות כדי לנסות נוהל מיותר ומסוכן (המטרה הייתה לחקור את המטען, במקום לחרוש את הציר עם דחפור די-9 כפי שעושים בדרך כלל).

במקביל לארוע זה מתחילות ההכנות לקראת נסיגת צה"ל מלבנון, וציוד צבאי מתחיל לרדת לארץ בשיירות העולות לבופור. לירז נראה כמסרב להשלים עם הנסיגה, בסירובו לאשר הורדת ציוד בלתי חיוני, וגם את נמרושקה, הכלבה מיחידת עוקץ, שלבסוף נדב הכלבן נאלץ להשאירה מאחור במוצב בירידתו לארץ.

מועד השחרור של אושרי מצה"ל מתקרב. מספר ימים לפני השחרור הוא לוקח את החיילים, "הילדים" כפי שהוא מכנה אותם, לסיור במבצר הבופור העתיק, שובר את המרחק שבינו לבינם, ונפרד מהם בחיבוקים, בעוד שזיתלאווי (אחד הלוחמים) משביע אותו לחשוב עליהם, הלוחמים שנותרו בהר. דקה אחת בכל יום. לירז בישר לאושרי קודם לכן, שבשיירה הבאה היורדת לארץ, בעוד יומיים, הוא יעזוב את המוצב. ביום שלפני השיירה, נפגעת עמדת ה"ירוק", שבה באותו זמן שמר זיתלאווי, המפונה פצוע לחד"ב. לירז משאיר את אושרי במקום, שכמה דקות לאחר מכן יורד בריצה עקב התקפת הפצמ"רים לחד"ב, נפגע ונופל בדרך, כמה מטרים מפתח הכניסה לחד"ב, שם עומד לירז. אושרי הפצוע צורח ללירז שיכניסו פנימה, אך לירז קופא ולא זז אל מול מראה חברו השוכב פצוע, עד שלבסוף מחולץ על-ידי קוריס החובש.

זיתלאווי ואושרי מפונים במסוק ארצה, ובערב החיילים שומעים על מותו של זיתלאווי בשידור החדשות. מפקדי הגזרה עולים לתדריך במוצב, שבו לירז לומד שעמדות השמירה מאוימות על-ידי טילי נ"ט הנמצאים בידי החיזבאללה ומופעלים על ידי צלף רוסי מקצועי. בהתקף זעם לירז משתלח בקמחי, מפקד האוגדה, ומבקש לתת לחיילים לצאת מהמוצב לפעילות מבצעית לפגוע במחבלי החיזבאללה השוכנים למרגלות ההר. לירז גם מביע את אי שביעות רצונו מהנסיגה המתקרבת וטען שאם יורדים מההר אז אין שום סיבה לחכות. קמחי מרגיע את לירז ומסביר את המדיניות החדשה בשבועות שנותרו עד לנסיגה - אין יציאות למארבים, יש להסתגר במוצב, לעבות את שכבות הבטון סביב עמדות השמירה, ולהציב נהלים חדשים לשומרים - לא עומדים בעמדות השמירה עקב הסכנה. בשיחה אישית עם לירז, מודיע מפקד האוגדה על כך שההחלטה על הנסיגה סופית. לירז עובר לישון בצוללת עם צוות הלוחמים שלו. החיילים מהססים לשוב לשמור בעמדת הירוק ואפילו מסרבים בתחילה. לירז מצטרף לשמירה ואחריו, לבסוף, גם השאר. הלחץ הפסיכולוגי של השכול האופף את החיילים מתחיל לתת את אותתיו. למחרת, שפיצר עולה להחליף את לירז בעמדת הירוק כשמגיעה שעתו לשמור. העמדה עדיין לא מוגנה בשכבות בטון נוספות. כמה דקות לאחר שלירז יורד משמירה טיל נ"ט פוגע בעמדה והורג את שפיצר.

משאית מלאה מוקשים עולה להר יחד עם חבלן. פקודת הירידה המוצפנת מגיעה למוצב, לירז מכנס את החיילים, מודיע על הנסיגה הקרובה, הלילה, החיילים צוהלים ומתחילים במלאכת פירוק המוצב. כל הציוד האישי וכמה שיותר מהציוד במוצב יורד ארצה בשיירה האחרונה יחד עם כל החיילים תומכי הלחימה כאשר במוצב נותרים 12 לוחמים בלבד. כל הציוד שנותר במוצב מרוכז בחד"ב ויעלה השמיימה בפיצוץ המוצב. המוקשים מפוזרים בכל המוצב שהופך לחבית חומר נפץ ענקית. לאחר הורדת דגל ישראל מהתורן מודיע לירז חצי שעה לפני שעת הש' על תום ההכנות לפיצוץ, ומקבל הודעה על דחית הנסיגה ביממה. קוריס הנמצא עימו בחדר כועס שלירז לא מוכן לאזור אומץ ולהוריד אותם בכוח, ומתריע על מרחץ דמים. לירז מתוודה בסערת רגשות בפני קוריס שהוא לא מסוגל נפשית לעזוב את ההר הזה, ההר שנתן לו להרגיש שייך, שהוא לא רוצה להיות זה שברח מהבופור.

החשמל נופל, ואמיליו, ששומר בעמדת הירוק מרגיש ששקט מדי במוצב. וחשוך. לאחר התלבטות הוא יורד מהעמדה ומתחיל לרוץ בחיפוש אחר חיילים במוצב, מפחד שחבריו ירדו ארצה ושכחו אותו מאחור. לבסוף פוגש בלירז בחושך. אמיליו נשבר ולא מצליח לעלות לעמדה שוב, ולירז אוזר אומץ ומחליט להפסיק את השמירה בעמדת הירוק עד לנסיגה. כמה דקות לפני הזריחה נזכר לירז שאין דגל על התורן ופותח בריצה בשביל לתלות את הדגל מחדש. היום האחרון עובר בהכנות סופיות לקראת הפיצוץ. הלילה יורד, הלוחמים עולים על הנגמ"שים, ומאיר החבלן מסיים את ההכנות האחרונות לפיצוץ כשלירז מאיץ בו. לפני שלירז עולה על הנגמ"ש הוא עושה סיבוב אחרון במוצב החשוך, עולה על הנגמ"ש, בקשר, קמחי מפקד האוגדה, שנפצע בתחילת הקרב לכיבוש המוצב במלחמת לבנון, מבקש שלירז יתן מבט אחרון בשבילו. החבלן סופר לאחור, הלוחמים מכניסים בפקודה את הראשים פנימה, מלבד לירז שלא מצליח להתאפק מלראות את המוצב נמחק בפיצוץ אדיר. השיירה חוזרת ארצה, הלוחמים המאושרים לא מאמינים שזה נגמר, ורק אז, מרשה לעצמו לירז לקרוס ולבכות.

שחקנים ראשיים: אושרי כהן, אלי אלטוניו, איתי תורג'מן, איתי טיראן ואוהד קנולר.

שנה: 2007

דף הסרט בויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%A8_%28%D7%A1%D7%A8%D7%98%29

דירוג: * * * * * 

זה הסרט שאני הכי ממליצה לכולם לראות, סרט פשוט גדול!!!

אני ידועה בתור טיפוס שמאוד אוהב לראות טלויזיה, אני אוהבת לשקוע מול טלנובלות למשך שעה, לראות סדרות דרמה ותוכניות ריאלטי. אבל, מה שאני הכי אוהבת לראות זה סרטים! הכי ממש טיפוס של סרטים, אם סרט מצא חן בעיניי אני יכולה לשקוע לתוך הסרט ולשכוח מכל העולם, כמובן שאם אני רואה סרט אני לא שמה לב לשומדבר שקורה מסביבי, אפשר לדבר איתי במשך כל הסרט ובסוף אני לא אזכור כולם. סרטים פשוט מרתקים אותי. סוג הסרטים שאני הכי אוהבת זה סרטים קיטשיים-רומנטיים, סרטי קומדיה, והכי הכי- סרטים ישראלים.

תחת הקטגוריה של סרטים רומנטיים ואולי אפילו קיטשיים אני הכי אוהבת את הסרטים: סיפור סינדרלה וסיפור אהבה בלתי נשכח.

בקטגוריה של סרטי קומדיה אני הכי אוהבת את: סרטי מיסטר בין למיניהם וטיפשים בלי הפסקה 1 ו-2.

עוד סרטים אהובים שאני לא יודעת לאיזה קטגוריה לשייך: היי סקול מיוזיל 1 ו-2, טיטאניק [!!!] ואי-טי.

אבל הקטגוריה שאני הכי אוהבת כמו שכבר ציינתי אלה סרטים ישראלים. חשוב לי לציין שמכל הסרטים הישראלים  הכוונה  שלי היא בעיקר לסרטים שנעשו בשנים האחרונות. יש לי הערכה עצומה לסרטים הישנים, אבל זאת קלאסיקה אחרת.   אני אוהבת חלק מהסרטים הישנים, בעיקר כל סרטי הבורקס שגורמים לכולם להתגלגל מצחוק כל פעם מחדש, אבל האהבה הבאמת גדולה שלי לסרטים ישראלים היא לסרטים של השנים האחרונות.

הסרטים הישראלים שאני הכי אוהבת [אני אפרט עליהם יותר למטה] הם: יוסי וג'אגר, למראית עין, בופור, הכוכבים של שלומי, אביבה אהובתי, הבועה, מישהו לרוץ איתו וסימה וקנין מכשפה.

סרטים שעוד לא יצא לי לראות אבל אני מקווה לראות בקרוב: הסודות, ריקוד מסוכן, אדמה משוגעת, רק כלבים רצים חופשי, נודל, ביקור התזמורת, שלוש אימהות ושושלת שוורץ.

הסרטים הישראלים האהובים עליי.

* יש ספויילרים על הסרטים בתקציר עליהם, הקרדיט על התקצירים לאתר ויקיפדיה.

*הדירוג הוא בין 1 ל-5 ויסומן ב-" * ".

יוסי וג'אגר:

זה הסרט שאני הכי הכי אוהבת!! אני יכולה לראות אותו כל יום ולא ימאס לי, ראיתי את הסרט אינספור פעמים, בכל פעם אני בוכה מחדש בסוף הסרט, הסרט פשוט מומלץ בחום. הסרט אגב, חשף אותי לזמר עברי לידר בזכות השיר בו, שמופיע בסרט בהתחלה בגירסא של ריטה, ורק בסוף הסרט בגירסתו של עברי לידר, והשיר "בוא" הפך לשיר שאני הכי אוהבת בעולם.

תקציר הסרט:

הסרט מספר על יוסי, מ"פ מופנם (אוהד קנולר) ועל ג'אגר, מ"מ מוחצן (יהודה לוי), הומוסקסואלים, המשרתים יחדיו ביחידה קרבית בצה"ל במוצב בלבנון ועל מערכת היחסים הדיסקרטית הנרקמת ביניהם, אותה הם נאלצים לשמור בסוד.

יוסי נקרע בין תדמית המאצ'ו הישראלי לבין הכרה בכך שהוא הומוסקסואל. קשה לו להשלים עם עצמו והוא חושש לתדמיתו כמפקד אם יוודעו נטיותיו לחייליו. ג'אגר, לעומתו, רחוק מאוד מהסטריאוטיפ ההומוסקסואלי המקובל. הוא שלם עם היותו הומוסקסואל ורוצה מאוד להראות את אהבתו ליוסי, שמבקש להימנע מכך. ג'אגר מייחל לכך שיוסי יאהב אותו בלב שלם, ושלא יצטרכו להסתיר את אהבתם מאנשי המוצב, ההורים והעולם בכלל.

אופיר (אסי כהן), הסמ"פ, מאוהב בסמב"צית יעלי (איה קורן), שמאוהבת מצידה בג'אגר, אך אינה מודעת לנטיות המיניות שלו.

הסוף טראגי: המתח בין אנשי המוצב עולה לקראת היציאה למארב הלילי שבו הם צפויים להיתקל באויב. הציפייה אכן מתממשת וג'אגר נפצע אנושות בקרב. יוסי מבין שהוא באמת אוהב אותו ואף אומר לו זאת, אך זה כבר מאוחר מדי וג'אגר מת מפצעיו.

שחקנים ראשיים: יהודה לוי, אוהד קנולר ואסי כהן.

שנה: 2002

דף הסרט בויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%99_%D7%95%D7%92%27%D7%90%D7%92%D7%A8

דירוג: * * * * *

למראית עין:

גם את הסרט הזה אני אוהבת מאוד!! הוא מאוד מיוחד, משהו חדש שאף פעם לא עשו בישראל. אני מאוד אוהבת את טלי שרון כשחקנית, ובסרט הזה היא פשוט מדהימה בעיניי.

תקציר הסרט:

העלילה מספרת על יערה (טלי שרון), סטודנטית ישראלית המתגוררת בארצות הברית במסגרת לימודיה באוניברסיטת פרינסטון ועיוורת מלידה, אשר חוזרת ארצה לאחר שנודעה כי בת דודתה וחברתה הטובה, טליה (הדס ירון), התאבדה במפתיע. במהלך הסרט נגלית מערכת היחסים המורכבת שהייתה לטליה ויערה (אביגיל הררי- בתפקיד יערה הצעירה) בילדותן, כאשר היו בלתי נפרדות, בעוד שטליה, ששמשה כעיניים ליערה, דרבנה אותה להאמין שעל אף עיוורונה, היא יכולה לחיות את חייה ככל אדם אחר. כאשר מגיעה יערה לארץ, מתאספת עם משפחתה וסובביה לשבעה של טליה, ומגלה עם הזמן סודות והליכים שעברו על טליה במהלך הזמן שחיו בנפרד, שהיו צריכים להיות גלויים לסובביה. יערה פותחת בחקירת מותה המסתורי של טליה, ונכנסת למסע זכרונות אל עבר התשובה, כאשר העוורון הפיזי והפנימי נאבקים בדמותה, תוך חקירת הוריה של טליה (אסי דיין וסנדרה שדה) ושאר בני משפחתה, וגילוי עצמי כאשמה בעצמה.

שחקנים ראשיים: טלי שרון, אסי דיין וסנדרה שדה.

שנה: 2006

דף הסרט בויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%9E%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%AA_%D7%A2%D7%99%D7%9F

דירוג: * * * * *

הכוכבים של שלומי:

סרט מעולה, מאוד מיוחד. המשחק של אושרי כהן מאוד תרם לסרט, ממש אהבתי אותו כאן. גם המשחק והנסיון של אריה אליאס תרמו המון. סרט מומלץ בחום לצפייה. ד"א, גם זה סרט שראיתי הרבה פעמים ואף פעם לא נמאס ממנו.

תקציר הסרט:

שלומי הוא נער מוכשר, שקט, צנוע, תמים, בעל אישיות קסומה ובעל כישורי בישול יוצאי דופן המגלה בכוח האהבה כי יש לו חיים משלו. הוא נאלץ מכח הנסיבות לשאת בחלק נכבד מהעול המשפחתי: שומר על התינוקות התאומים של אחותו זיוה, מטפל בסבו, באביו, ובאימו הגרושה, מבשל ומבצע חלק מעבודות הבית.

איש מבני משפחתו הטרודים בבעיותיהם האישיות לא מבחין בכשרונו ובאישיותו יוצאת הדופן. גם שלומי בעצמו לא מודע ולא מאמין ביכולותיו. יום אחד, המורה למתמטיקה ומנהל בית ספר עושים לשלומי בביה"ס מבחן בעל פה במתמטיקה. שלומי מתגלה במבחן כבעל יכולת מתמטית חריגה. המורה למתמטיקה רואה בשלומי כשרון מבוזבז ומבקש לקחת אותו תחת חסותו ולהעבירו לבית ספר למחוננים הפועל בתנאי פנימייה.

הוריו של שלומי, ובעיקר אימו, אינם מעוניינים בעזיבתו של שלומי נוכח עזרתו המרובה בחיי היום יום. לאחר מותו של סבו של שלומי שאליו היה קשור, זוכה סוף סוף שלומי לתמיכה ממשפחתו והוא עובר ללמוד בבית הספר למחוננים בחיפה.

שחקנים ראשיים: אושרי כהן, אריה אליאס ואסתי זקהיים.

שנה: 2003

דף הסרט בויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%9C_%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%99

דירוג: * * * * *

מישהו לרוץ איתו:

סרט מעולה, קיצבי, עם הרבה מוזיקה ומנגינה, הרבה משחק טוב. ראיתי שלושה-ארבעה פעמים, אני מאמינה שהייתי רואה יותר אם הוא לא היה ארוך.

תקציר הסרט:

1.  שיר בלחן של "על הדבש ועל העוקץ" כאשר המילים הן שונות:

הכתף לא משוחררת,

הגב כבר אינו ישר

הברך קצת "נוחרת"

תפוס לי הצוואר

מרשרש לי בברכיים

כשהן מתרוממות

וחוץ מזה חורקות לי

כל העצמות

פזמון...

על כל אלה, על כל אלה,

שמור נא לי אלי הטוב

שלא יהיה יותר גרוע -

עם זה למדתי לחיות.

נשברות לי ציפורניים,

הראש קצת מסתובב

שורף לי בעיניים

בישיבה מול המחשב

רבו המותניים

זו מזו תפסו מרחק

גם עור הפנים

כבר מזמן אינו חלק

פזמון חוזר.

הזיכרון שלי צולע

כבר לא מה שהיה

לעתים מתעתע

יוצר לי בעיה

כל היום אני רושמת

מה צריך עוד לעשות

אבל לא תמיד זוכרת

איפה שמתי ת'רשימות

פזמון חוזר.

כן אפשר ללמוד לחיות כך,

מסתבר שאין ברירה

מהמקום אליו הגעתי

אין כבר חזרה

למצות את מה שיש לך,

לא לבכות על מה שאין

אפילו עם מיתר אחד

אפשר עוד לנגן

פזמון חוזר.

2. משפטים נחמדים:

העתיד מעוצב על- ידי החלומות שלך, אל תבזבז אף רגע - לך לישון מיד!

כששותים לא נוהגים - הבירה עלולה להישפך :D

אם אתם מחייכים גם כשרע - סימן שמצאתם את מי להאשים :P

והכי מגניב שמצאתי: לטעות זה אנושי- למצוא את מי להאשים זאת אסטרטגיה!