צמרמורת.. כולי צמרמורת

כל צבע ירוק בעיניים מעלה בי דמעות.

איזה זכרונות,

זכרונות שלא יוכלו לחזור על עצמם.

זכרונות טובים.

זכרונות כואבים.

מתחילים מזה שהיינו הולכות לבית קפה שלנו, אחרי שקנינו עוגיות עם שוקולד בפנים, מזמינות שוקו ואוכלות עם העוגיות שקנינו מקודם. ככה היה לנו הכי טעים. הנוהל שלנו. פעם אחת החלטנו לגנוב אחת מהעגלות של הסופר ולחזור איתה הביתה, והתהפכנו איתה. זה כאב כל כך אבל לא הפסקנו לצחוק.

איך שהייתי בוכה למחנכת האמיתית הראשונה שלי. כמה שהיא באמת חינכה אותי. כמה אהבתי אותה. סיפרתי לה הכל על החיים שלי, והיא עזרה לי בכל דבר, בפרידה הראשונה מבן אדם שאהבתי היא כתבה לי מכתב, אחרי שהיא ראתה שחוויתי את האהבה הראשונה והאכזבה ממנה. ניסיתי לשמור אותו אבל איכשהו הוא נעלם לי.

ואיך שבפעם ראשונה טעמתי נשיקה שהיא לא מאהבה, ואני זוכרת שלא נהנתי.

ואיך ארגנתי מסיבה שנשבר בה בטעות הרבה דברים במועדון והצלחתי לצאת מזה יפה.

איך שהיינו מבריזים לקיבוץ לאכול ארטיק, ושתפסו אותי גונבת פעם מהכלבו סוכריה, ואסרו עלי להיכנס יותר לעולם (וברור שנכנסתי).

איך שעברתי דירה בכאב רב למקום שכאב לי לראות אותו.

איך שהעזתי להגיד לאותה אהבה ראשונה שאני עדיין אוהבת.

איך שהתאקלמתי והתרגלתי מהר לאווירה החדשה.

איך שהיינו יושבים בחורף בבית הספר שהכל מוצף מסביבנו מבול ואנחנו בתוך פרגולת עץ שעדיין מטפטפות עלינו טיפות ומתחת לרגלינו מתחיל לזרום נהר של בוץ ואנחנו בכל זאת לא קמים.

איך שנסענו לגרמניה וחוויתי רומן של שבועיים, כמו התאהבות אמיתית שהתחילה ותיגמר מהר, עם בן אדם כזה.

איך שהיינו הולכים למסיבות טבע ומשתכרים למוות ותופסים טרמפים עם מה שבא ליד.

איך שטסנו לפולין והתרגשנו כל החברים הטובים ביחד ממשהו שמאחד את כולנו, לכולנו היה שורשים במקום הזה וכולנו חווינו את אותה ההתרגשות של לראות איפה המשפחה שלך היתה. שם שכבתי בפעם הראשונה עם בן אדם שמאוד אהבתי.

איך שטסנו לחו"ל כל החברות הטובות ועשינו את הדברים שרק אנחנו נהנות מהם.

איך שנסענו בזרימה מוחלטת לצפון כמות גדולה של חברים ונזרקנו בירדן כאילו אין מחר, וכולנו חזרנו עם וירוס מטורף וגם אותו חווינו ביחד שבקושי יצאנו מהבתים וגם כשכן יצאנו השיחות היו על למי כואבת יותר הבטן.

איך שחווינו מוות של חבר קרוב, בכינו ביחד וחיזקנו אחד את השני, פשוט למדנו לראות מה זה כאב ביחד ואיך עוברים אותו.

איך שאנחנו מזכירים אותו עד היום, באירועים, או כל אחד בדרכו שלו.

איך שהתחלנו את השנה האחרונה שלנו והתמיינו ביחד לאותם הדברים, ש"ש, צבא וכולנו התרגשנו כשמישהו התקבל או הצליח במשהו.

איך שכל כך לא האמנתי שאני אקבל גבר לחיי ובאמצע השנה פשוט נכנס ללב שלי בן אדם כל כך מדהים שזכיתי להיות איתו עד היום. כשהסתכלתי עליו בטורניר כדורגל ובטעות דיברתי עליו ליד מישהו שהכיר אותו, ומשם זה התגלגל לדייט, שבמקרה בדייט ישבנו בחוץ והתחיל לרדת גשם אז היינו חייבים לעבור אלי הביתה שהיה קרוב יחסית, ובמקרה אנחנו התאהבנו באותו רגע...

איך שנסעתי למסע ישראלי והבנתי למה אני באמת כאן ואיזה אנשים סובבים אותי.

איך שסיימנו ביחד סיום י"ב מרגש, עם מסיבה מדהימה. שב5 בבוקר זכינו לשמוע את השיר שכולנו אוהבים שמתחיל במשפט הכי אופטימי בעולם - "אני יושב לי בחוץ העולם מחייך אלי..." השמש התחילה לזרוח ואנחנו שיכורים מתמיד מתחבקים וכל כך מתרגשים.

ואיך שבאנו לבקו"ם של הראשונים לצה"ל והתרגשנו כל כך איתם.

ואיך שעכשיו אנחנו כל כך מתרגשים בסוף שבוע כשהם יוצאים הביתה.

ואיך שהבאה עומדת להיות אני. אפשר להגיד כבר מחר.

איך שאנחנו השתננו..

ואיך שאני מתגעגעת.