כן, זאת הייתה אשליה.
זה היה טוב מדי בשביל להיות אמיתי..
אבל אני מבינה אותו.
אפילו אני לא רוצה את עצמי,
אז הוא ירצה אותי? הילד הכי מדהים שקיים.
זה לא ככה,
לא בחיים שלי..
ובלי קשר אליו,
הכל רע, הכל כרגיל..
עדיין שמנה, עדיין אוכלת בלי סוף,
עדיין 57.
ניסיתי להקיא היום,
בפעם השלישית בחיים..
וגם היום עצרתי לפני שהיה מאוחר מדי,
רק שאיכשהו יצא לי דם :/
למה אני עושה את זה לעצמי?
אין לי מושג..
והתחלתי לחתוך בנוסף לכל.
חשבתי על להתחיל עם לקס'..
מה קורה לי?
אני מרגישה שאני משתגעת!
אני מתחילה לעשות את כל הדברים שהייתי מתנגדת אליהם,
שאמרתי שבחיים זה לא יקרה לי, שאת זה אני בחיים לא אעשה..
לא יכולה לסבול את החיים האלא יותר.
לא יכולה לסבול את עצמי..
נמאס לי מהימים של 1000 קלוריות.
רוצה 300 או 100.
רוצה לעשות 100 כפיפות לפחות כל יום.
ולא מצליחה.. (כבר אמרתי שאני חלשה..?)
ועם ההורים הכל חרא כרגיל,
במיוחד עם הזבל הזה שקורא לעצמו אבא שלי.
" תראי איך את נראית " , " הסתכלת במראה לאחרונה? ", "תעשי כבר משהו עם עצמך "
אחחחחח...
מה הייתי עושה בשביל לשכב עכשיו בבית חולים עם זונדה ולהסתכל עליו ולהגיד : הכל בגללך!
נראה לי שהוא היה מחייך, היה גאה בי לשם שינוי..
במלא אין לי בשביל מה לחיות,
ובמלא הוא שונא אותי ומתבייש בי..
אז לפחות לתת לו רגע אחד של נחת, שיהיה גאה בי!
ואז למות בשקט..
חלום.
אני כבר כמעט ולא מעדכנת פה..
מנסה לברוח מהמציאות,
מהאובסייה הזאת.
אבל איזה אובססיה בדיוק?
על מה אני מדברת..?
1000 קלוריות ביום,
זאת אובססיה? זאת אנה?
לא, אבל זאת אני, לצערי..
וכרגיל רע לי,
כרגיל בא לי למות..
מקווה שאצלכן טוב עכשיו!
שאתן חזקות.
ואני מאחלת לכן את כל ההצלחה שבעולם!
ומצטערת שאני לא שומרת על קשר..
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
