נמאאאאאאאס לי.
פשוט נמאס לי להיות שמנהה!
בהתחלה אמרתי שאני לא רוצה להרזות יותר מידי, שאני לא יצום, ולא יעשה דיאטות כסאח, ושאני נגד אנורקסיה..
אבל האמת?
שעכשיו אני כבר ממש לא יודעת בעד מה אני.
אנני פררה, ואני פשוט לא יכולה להפסיק לאכול!
כל יום אני אומרת: מעכשיו 500 קלוריות ליום- גג, ובסוף זה תמיד מסתיים עם קרוב ל1000 קלוריות ביום בגלל הבולמוסים :/
היום היה לנו מסיבת פורים בבצפר , כבר קניתי הכל לפני שבוע, הכל היה מוכן.
ואתמול מדדתי הכל בשביל לראות איך יצא ופשוט לא יכולתי להתסכל על עצמיי.
ראייתי ממישי שמננה, מכועררת, הר אדם!
אמרתי להורים שלי שאני לא הולכת להתחפש לזה כי אני נראית כמוו פרהה, ורצתי לחדר והתחלתי לבכווות..
ושמעתי את אבא שלי אומר: באשמת מי היא פרה? שתפסיק לאכול ותתחיל לזוז. כרגיל, הוא בחיים לא יגיד מילה טובה, הדבר היחיד שהוא יודע לעשות זה להגיד שאני שמנה ויפסיק לאכול לצעוק עלי ולהרוס לי את החיים.
אולי אני שטחית, אולי אני מטומטמת..
אבל זה כואב לי, ואני עדיין לא יכולה לקלוט שאני לא מקל כמו פעם!
אני מתביישת ללכת עם חברות שלי כי כולן נראות לידי כמו מקלון, אני מתביישת להתסכל במראה.
ונמאס לי מההערות של כולם: "השמנת, לא לאכול מתוק, את לא צריכה תשוקלד הזה "
איפה כל העצמות הבולטות שהיו לי לפני שנתיים? התחלפו בשומן..
מה ביקשתי? להוריד 8 קילו, זאת בקשה מוגזמת?
אבל אני פרה, ואני לא מפסיקה לטחון, אני מגעילה את עצמי.
איזה ילדה בת 16 שוקלת 58 על 1.65?! רק אני.
אבל אני עוד יראה לכולם.
אני ישתנה..
הם עוד יתחננו שאני יוכאל!
ויחזרו להגיד: איזה רזה את.
אני כ"כ רוצה לחזור להרגיש את העצמות כשאני נוגעת בבטן..
רק אז אני ירגע. כשאני ישקול 45.
פרו אנה? ,
לא יודעת אם זאת הדרך שלי.
אבל אני מיואשת, ונמאס לי, ואף אחד לא יכול להבין את התחושה שלי. תחושה של גועל מעצמי.
ואני לא יודעת איך זה הולך לקרות..
אבל אני יחזור להיות מה שהייתי פעם, רזזה.
ואל תגידו לי איזה מטומטמת, את תהרסי את הגוף את צריכה לעשות ספורט..
כי אני כן עושה ספורט, ולא אוכלת מתוקים, ולא אוכלת בלילה,
אבל את הבולמוסים האלא -שום דיאטה ושום ספורט ותזונה נכונה לא יכולים להפסיק.
חפפרתי,
3>