thinness - I will make it

חזרתי עכשיו מעל האש עם המשפחה,

ואכלתי כמו בהמה :/

אכלתי בלי צ'יפס..

אבל עדיין - ממש הרבה בשר:

סטייק בקר קטן

5 לבבות

כנף

אהה וגם בצל על אש ..

ובבוקר אכלתי 3 תפוחי אדמה קטנים ו3 חתיכות בשר (קוביות כאלא)

ומשו כמו 2 שורות שוקולד ><'

גאאאד, זה כזה גרוע !

זה משו כמו 1500 קלוריות או יותר..

בקיצור,

אחרי שאכלנו התחלנו לדבר כל המשפחה על מה שאנחנו אוהבים לאכול..

ואמרתי שאני הכי אוהבת לאכול בשר (למרות שהייתי רוצה להיות צמחונית)

ואז אמא שלי אמרה: " איך השתנת, אני זוכרת שהיית קטנה היית שונאת בשר, כלום לא היית אוכלת, היינו מתחננים שתאכלי בשר! כל היום היית אוכלת סלטים "

הבנתי.

בגלל זה הייתי כ"כ רזה תמיד!

נזכרתי פתאום..

לא הייתי אוכלת כלום חוץ מסלט, חביתה ולפעמים קצת טונה.

הייתי כ"כ בעייתית באוכל..

אז החלטתי.

מהיום?

סלט לא.בוקר (עם חביתה או לחם קל וגבינה)

סלט לא.צהריים (עם שניצל או טונה)

סלט ל.ערב (ריק)

כל פעם עם תוספת קטנה בצד (כי חייבים לאכול את כל אבות המזון)

וזהו.

כמו פעם..

שום דבר חוץ מזה.

לחזור לשקול 45..

הייתי עושה הכל בשביל זה!

ואני יעשה..

נמאס לי שאחותי יורדת עלי שהיא יורדת כל יום קילו ושאני תקועה באותו המשקל!

היא שקלה 80 ועכשיו היא 70 ק"ג,

והיא אומרת לי תמיד : " בקצב שאת טוחנת את תגיעי מהר מאוד למשקל שלי וגם תעברי אותו "

לא בצחוק, לא בשביל להעיר כדי שיהיה לי טוב.

בשביל לפגוע. להכאיב.

אבל אני יראה לה.

לה וגם להורים שלי שכל פעם אומרים : " מה זאת הבטן הזאת? מזה הסנטר הכפול הזה? "

אם רק הייתי יכולה..

למה אני לא חזקה כמו פעם? למה אני מתפתה?

למה אני לא יודעת לסתום את הפה?!

יודעים מה?

החוקים השתנו.

עכשיו אני ישתמש בכל האמצעים בשביל להגיע למטרה,

בכולם.

ואני לא ירגע עד שאני לא אשקול 40, אולי אפילו 39.

כן, הכל השתנה..

אני כבר לא רוצה 48,

אני רוצה 40!

ואני אצליח..

הכל מתפרק.

נשקלתי ביום שני והמשקל היה 57, זתומרת שרזיתי קילו וקצת..

דיי שמחתי כי הרזתי קילו וחצי כ4 ימים..

ושפסח התחיל התחלתי לאכול כמו פרה עוד הפעם, משו כמו 1200 קלוריות ליום.

ונחשו מה? העלתי הכל.

זה כמו גלגל..

לא משנה כמה אני ירזה,

זה עניין של זמן עד שאני יחזיר את הכל+ריבית!

שונאת שונאת שונאת את זה. :(

וחילוף החומרים הדפוק שלי ממש לא עוזר :/

וגם החג המשמין הזה עכשיו לא עוזר,

וגם שאני פרה שלא מסוגלת להפסיק לאכול לא עוזר.

אבל זאת אני.. (לצערי)

אני יראה את הספרה 4 במשקל עוד פעם בחיים שלי?

בקצב הזה לא נראה לי. ממש לא.

הלוואי שהייתי אחת מאלא שלא אוכלת כמעט כלום..

לא בגלל שהם שומרות על המשקל וכל זה..

שהם לא רעבות, או שלא בא להם, או שהם חושבות שאוכל זה דבר שולי, או שהזמן שלהם לא מאפשר להם יותר מארוחה אחת ביום.

כמו שהייתי פעם.

הדבר האחרון שהייתי חושבת עליו זה אוכל.

לפעמיים אפילו הייתי שוכחת לאכול ימים שלמים.

איך השתנתי ככה?

:[

אז מה שאכלתי היום (אני מתביישת לרשום את זה אפילו) :

א.בוקר:

ביצה אחת

כף גבינה למריחה 3%

מצה אחת

א.צהריים:

צ'יפס (אין לי מושג כמה גרם, זאת הייתה קערה קטנה) בתנור (שימנתי את התבנית בממש קצת שמן)

סלט (עלה חסה,עגבנייה,טיפונת בצל)

ומשו כמו 8 קוביות שוקולד ><'

(ממש לא באלי לחשב כמה קלוריות כל זה יוצא)

בנות,

התגעגעתי..

ספרו איך הולך לכן בפסח (מקווה שיותר טוב ממני)

אוהבתת 3>

סוף סוף אני גאה בעצמי!

הצלחתי לשלוט בעצמי ולאכול בסדר דיי קצת (:

אכלתי היום הרבה מעל 500 ><

אבל לפחות זה לא הסתכל ב2000 קלוריות כמו בד"כ :/

אז הסיכום:

א.בוקר:

דג וחצי  (312)

א.ערב (בליל הסדר) :

3/4 סטייק עיין (250)

3 צנוניות (21)

כף מיונז (113)

חצי מצה (80)

סה"כ: 776

שיט, רק עכשיו אני שמה לב שזה מלא :0

ועשיתי 60 כפיפות בטן + חצי שעה הליכה מהירה

אוהבבת 3>

קצת טינספו של גמה וורד המדהימה :0

מדהימה כ"כ 3>

שלמות :]

מתחילה לשתות תה טיבטי.

אפשר להגיד שההורים מכריחים אותי..

אני כבר לא יכולה לסבול את זה.

למה הם לא כמו שאר ההורים?! קשה להם להחמיא? לעודד?

כנראה שכן..

רק פוגעים.

נמאס לי. באמת שנמאס.

אני נשברת פה ולאף-אחד לא אכפת..

אחותי יורדת 10 קילו בחודש בלי לעשות כלום ואני פה אוכלת 500 קלוריות ביום, קורעת את עצמי בספורט, ולא יורדת אפילו גרם מסכן.

נמאס לי לרחם על עצמי, כל פוסט אני כותבת כמה שרע לי ואומרת לכולם שהכי חשובה זאת התקווה והאמונה!

כמה שהייתי רוצה לכתוב שאני מאושרת, שהחיים שלי מדהימים, שאני אוהבת את ההורים שלי, שאני מרזה..

כמה זמן יעבור עד שאני יזכה להיות מאושרת..?

מקווה שהיום בסדר אני לא יוכאל יותר מ300 קלוריות..

ושלא יהיו לי בולמוסים,

זה הכי חשוב!

רק בלי בולמוסים.

תודה על התמיכה של כולן,

זה כ"כ חשוב לי.

אני תמיד פה בשבילכן!