זו שוב אותה ההרגשה המוזרה,

עצב ושימחה ממש באותו הזמן.. סוף סוף חופש, לנוח, לישון, להיות עם חברים, לכייף...

אבל אני לא בטוחה שזה באמת מה שאני רוצה.

95% שהילה לא ממשיכה איתנו שנה הבאה, וזה דיי באסה, כי ממש התחברתי אליה והיה לי אחלה יחסים איתה,

ואם אין לי יחסים טובים עם מורה זה דופק לי את כל המקצוע.

כשנתנו לה את המתנה, וכשעמר קראה את מה שכתבו לה, היא בכתה..

וזהו נפל לי האסימון, זה סוף , סוף של עידן, סוף של תקופה, סוף של משהו שהיה יקר לי , וזו לא רק המורה

זו פשוט האווירה הזו שנעלמת , שאי אפשר להסביר.

ויש כ"כ הרבה דברים שלא הספקתי לעשות השנה, ואני מתחרטת על כ"כ הרבה דברים,

ומצד שני אני מודה על כל כך הרבה דברים שעשיתי..

וכ"כ רציתי להגיד להילה כמה אני מודה לה על זה שהיא באמת היתה איתנו בטוב וברע, פשוט לא הצלחתי

לא ידעתי מה להגיד לא יצאו המילים מהפה,זה פשוט לא נקלט לי, שככה זה הסוף. וגם התחלה.

בסך הכל, טעם של עוד..

חוצמזה היתי אמורה לעשות הופעה קטנה עם תומר.. אבלהוא דפק אותי לגמרי. וא"כ ניתקעתי בבצפר עוד 3 שעות

אחרי שסימנו בגללזה.

אווה, וכמובן עבודת קיץ במתמטיקה.. בהצלחה לי..

אז שיהיה לכולם חופש נעים, באמת,

ואל תנתקו קשר.

3> יובל