קיוויתי שכבר שחכתי איך זה להרגיש ככה,

אבל לא, הכל חוזר על עצמו בסוף,ואם היה טוב אז א"כ חייב להיות רע..

וכניראה שה' החליט ששוב מגיע לי להרגיש רע, אני לא יודעת מה עשיתי אבל מה שעשיתי כניראה לא היה מספיק

כבר כמעט הספקתי לשכוח איך זה כשהמחשבות הכי לא נעימות באות אליך בלילה, ואי אפשר להפטר מהן   והן חונקות אותך.

ופשוט אין סיבה, אבל זה כאילו שפשוט עוד שניה יורדות לי דמעות מהעיניים.

זה כלכך מוזר, איך שהכל, פשוט חוזר על עצמו בדרך כזו או בדרך אחרת, כאילו איך פאקינג אני נותנת לעצמי להרגיש את זה שוב,

ואני פשוט לא יכולה להתכחש לזה, זה הרבה יותר חזק ממני.

ואני כל כך משתדלת באמת שאני משתדלת, לתת מעצמי בשביל אחרים, לא להסתכסך עם אנשים לא לפגוע באנשים,

ואני ממשיכה לפגוע בעצמי ולחייך, אז בשביל מה? 

אבל תמיד אני אהיה יובל דפוקה ומפגרת שלא רואה דברים שיש לה מול העיניים.

נו, שיעבור כבר.