לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

או כן או לא, חד משמעית- אולי, וגם זה מוטל בספק.


יש לי אמון רב בשוטים. בטחון עצמי, החברים שלי קוראים לזה..


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 




הוסף מסר

11/2007

זה לוויתן? זו צוללת? לא! זה מיקי בוגנים.


התחרות- Round 2

בתור המשך ישיר לתחרות 'מי יותר סתומה' שניהלתי נגד הכלבה הבלונדינית שלי, קבלו את ההתפתחויות הבאות:

היה זה יום רביעי שעבר (סתם, האמת היא שאין לי מושג מתי זה היה. אני מנותקת לחלוטין מהמציאות) ובחוץ ירד גשם זלעפות במשך רוב שעות היום. כאשר יצאתי לסריקה היומית שלי, הופתעתי לגלות שמכיוון ולע' החכמה יש מנגנון תגובה מעט איטי, היא מחכה עד שהיא תהיה נוטפת מים בכדי להיכנס למלונה, מה שגרם לרצפת המלונה שלה להפוך למאגר מים. אם הראייה שלי לא הייתה כל כך לקויה הייתי נשבעת שראיתי שם דג גופי. (שכמובן היה מאוד רזה כי הרי הכריחו אותו לעשות דיאטה. יקיר, למי שמכיר את הסיפור, מי שלא.. בדיחה אישית). מכיוון ואני דואגת לנוחיותה של ע', החלטתי שאני הולכת ליצור חורים ברצפת המלונה (שעומדת על רגליים) וכך המים יתנקזו. יש שיחשבו שהמזל הגרוע (מאוד) שלי היה אמור למנוע ממני לצאת באמצע סופת ברקים המלווה במבול כבד, ולנסות ליצור מספיק חורים במשטח פלסטיק בעובי כמה סנטימטרים עם פטיש של 10 קילו ומסמר על מנת שיתנקזו ממנו המים באופן מספק, אבל לא כך פעלתי. יכולתי להרגיש שהקארמה מנסה לומר לי משהו, אבל בשל שמיעתי הדלה, כל שיכולתי לשמוע היה "בננה! בננה!". לאחר שסיימתי לאכול את הבננה, המשכתי במעשיי; יצאתי החוצה אוחזת בפטיש, מסמר וMP4* (שלא יהיה משעמם) והחלתי במלאכת החירור. כמובן שע' התעניינה במעשי, ולשם כך היא הייתה חייבת לבוא, להפיל אותי על הבוץ ולבדוק מה נעשה. לאחר שקמתי, רטובה כמו פואד בן אליעזר אחרי ריצה של 50 דקות, החלטתי ששום בוץ לא יעצור את הולי בת י' גוואקמולי, נצר למשפחת.. ה.. מממ.. נצר כלשהו. לקחתי את הפטיש בידי השמאלית, ואת המסמר ביד השנייה, והחלפתי בניהם. עכשיו היה יותר נוח, ויכולתי להמשיך בעבודה. אחרי כ-20 דקות של עבודה מייגעת, וחבטות נמרצות בפטיש, סיימתי. השלמתי את החור הראשון. הגשם המשיך להתחזק, ואילו אני התחלתי להיחלש. הידיים שלי הגיעו לנקודת קיפאון, האף שלי היה יותר קר מיונית לוי ביום ממוצע, ואילו צבע הלחיים שלי שאף לגוון דף, אבל לא נתתי לכל אלה להפריע לי. באמצע כריית החור השלישי, אחרי כמה מכות הגונות, התעצבנתי כי המסמר לא מתקדם לשום מקום, אולי כי ניסיתי לתקוע אותו ברגל (לא, לא הרגל שלי, הרגל של המלונה, טיפשים.), אז ניסיתי לתת לו לטעום ממיטב כוחי, והכיתי בפטיש כל כך חזק שאפילו... אין לי תיאורK . הבעיה היחידה הייתה שמכיוון והשקעתי את כל האנרגיה שלי במתן המכה, לא כל כך התייחסתי לכיוונהּ למטרה, וכך יצא שהכיתי באגודל שלי במקום במסמר. לאחר שמצאתי את האגודל, והדבקתי אותו עם דבק מגע, עשיתי עוד שני חורים ופרשתי למקלחת. אבל זה לא סוף הסיפור! נכנסתי למקלחת, ושטפתי את כל הבוץ, כאשר פתאום כבה האור, כנראה מהפסקת חשמל. (או שאלוהים פשוט לא אוהב אותי. גם אפשרות) ומה עושים כשיש לכם שמפו על הראש ונכבה האור? כמובן שיוצאים בשביל לראות מה קרה. לא התרחקתי יותר מדי- עם הצעד השני שלי, ביצעתי את הנפילה של החיים שלי, והחלתי מחליקה במהירות ברחבי חדר הרחצה. אחרי 5 דק' החלטתי שמספיק עם הכיף, וצריך לחזור למקלחת. סובבתי את הברז של המים החמים עד הסוף, אולם אלו סירבו להגיע, אז את שאר המקלחת סיימתי עם מים קפואים. נחשו מי חולה? וכך ניצחתי בסיבוב השני. הפעם, אפילו לא היה צורך לרמות. (בטח יהיה לתחרות הזו גם חלק שלישי, וסביר להניח שגם רביעי, אז צפו לעוד.)

 *באיזשהו שלב האמ פי נפל לי לשלולית וחדל מלעבוד. יופיC.


בכללי, אף פעם לא הלך לי יותר מדי עם בעלי חיים.. לכולם היה סוף טראגי משום מה. הנה כמה דוגמאות:

כשהייתי קטנה הייתה לי ארנבת שמתה מחום. אח"כ ניסיתי לגדל אפרוח, אבל הוא טבע בכלי המים שלו. היו לי דגים, שמתו מקלקול קיבה, ואחריהם עוד כמה ניסיונות כושלים עם חתולים: אחת ברחה מהמטפל שלה כשטסנו לחו"ל, שנייה נטרפה על ידי תנים חולים בכלבת, שלישית נחנקה מאבן ורביעי הלך לאיבוד ביער. מה שמזכיר לי סיפור מאוד נחמד על דודה רימה, שהיא בעצם בת דודה של סבתא שלי. נתחיל בתיאור קטן של דודה רימה: מכירים את הדודה האלמנה שלבושה תמיד בבגדי מעצבים שניתן ללבוש במגוון צבעים, כל עוד הצבע הוא שחור, עם כובע שחור וגדול של אבלים, מבטא ייקי כבד, מרירות, שנאה והרבה כסף?

- הא!? חשבתי שיש אחת כזו בכל משפחה!

טוב, בחזרה לעניינינו: לדודה רימה היו כבר 7 בעלים, ואיכשהו כולם מתו בדרכים, בואו נאמר, לא הכי טבעיות: הראשון מת מהתקף לב (בגיל עשרים ומשהו), השני מת מטביעה בבריכה, השלישי, כך סופר, נפגע ממכת ברק, הרביעי נהרג בתאונת דרכים, החמישי בהתרסקות מטוס, השישי טבע בכלי המים שלו (לא, לא באמת), והשביעי מת משטף דם מוחי. רימה, שלא מצאה בסיפור שלה שום דבר יוצא דופן, החליטה אחרי מות הבעל השביעי, ובגיל 73, כי היא עוד לא מאסה בגברים, ועל כן יצאה ומצאה לה חבר. החבר לעומתה, מצא את מותו; יום אחד דודה רימה ביקשה מהחבר להחליף את הנורה בחדר המדרגות, ואילו זה שכח לכבות את זרם החשמל קודם, התחשמל ומת. בשלב זה דודה רימה כבר נאסרה על שימוש לא חוקי במזל רע, אבל כמובן שאי אפשר היה להחזיק אותה במאסר יותר מדי זמן, ועל כן נאלצו השוטרים לשחררה. מקום הימצאה האחרון היה באזור אחוזה בחיפה, שם היא נצפתה זורעת הרס, חורבן ובעיקר מזל רע. כל הנתקל בדודה רימה מוזמן לדווח על כך לרשויות, ויחד נביא לתפיסתה.

נכתב על ידי הולי גוואקמולי , 29/11/2007 23:00  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  הולי גוואקמולי

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להולי גוואקמולי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הולי גוואקמולי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)