או כן או לא, חד משמעית- אולי, וגם זה מוטל בספק.

מכירים את האנשים האלה שמספרים לכם על משהו מצחיק שקרה להם במטרה להצחיק אתכם, אבל ברגע שסיימתם לצחוק הם מוסיפים "זה ממש לא מצחיק!"? אני שונאת אותם.

ולפוסט:

זה התחיל כמו עוד מפגש חברתי רגיל, וב' באה לישון אצלי. לאחר כמות נכבדת של צחוקים, צפייה בתכניות טלוויזיה, וסתם התבטלות מול המחשב, החלטנו שהגיע הזמן לישון. הוצאתי לב' את כל הדברים (אח"כ נבין מה הייתה הבעיה פה), איחלתי לה לילה נפלא דבש גדוש בחלומות נעימים, וכיביתי את האור.

"ב'?"

"מה?" שאלה אותי ב' בקול ישנוני

"את מרגישה את זה?"

"מרגישה מה?"

"יש כאן משהו בחדר.."

טאם טאם טאם!

הדלקתי את האור, ובדיוק באותה שנייה עופף לו ג'וק ענקי הרחק מאחד המדפים בחדרי והיישר אל מתחת למגירות הארון.

"נפלא" פלטתי בנימה צינית למדי.

"מממ, אז מה את הולכת לעשות?" ב' תמיד הייתה הפרקטית מבנינו.

"חכי שנייה, קיי?" שאלתי בנימה מבוישת קמעה.

הוצאתי את משקפי תחתיות הערק ממחבואם, סידרתי את העניבה והשלייקס, תחבתי את החולצה למכנס (שכמובן הגיע עד מפתח הלב- אני יסודית) והתחלתי להסביר:

"ראי, לרוב מיני התיקנים הידועים לאדם ישנה תכונה גנטית ש.."

"מה?" התעוררה ב' ונבהלה כשנתקלה במראה שלי.

"תראי, כל מה שאני אומרת זה שרוב הג'וקים מפחדים מאור, אז אפשר לישון עם אור דולק." הוספתי, והזזתי את המראה מפניה.

"אני אומרת להרוג אותו. אין סיכוי שאני אשן ככה כשיש פה ג'וק בחדר. אור או לא אור."

"טוב, טוב." לא הלך לי- הייתי חייבת לקום. הלכתי לחדר הכימיקלים והחלתי מחפשת אחרי תרסיס קוטל חרקים, אבל, וכפי שכבר ראינו יותר מדי פעמים, המזל לא שיחק לי (מאז שניצחתי אותו בדמקה, הוא לא מוכן לשחק יותר) והדבר היחיד שמצאתי היה תרסיס נגד תולעי ספרים. מה כבר יכולתי להפסיד? לקחתי את התרסיס, ושבתי לחדרי.

"ב'!! קומי כבר נו!" אמרתי בעודי מנענעת את ראשה.

"אני ערה! אני ערה!"

"אה כן? אז למה העיניים שלך היו פקו.. אה, סליחה.

תראי מה מצאתי!" נפנפתי מולה בתרסיס.

"זה מטהר אוויר."

לאחר שחזרתי שוב מחדר הכימיקלים, והפעם עם התרסיס הנכון בידי, הגיע רגע האמת, אבל לא עבר זמן רב (ליתר דיוק עברו פחות מ-4 שניות) ובפנינו עמדה בעיה נוספת;

"אז.. את תשלפי את המגירה ואני ארסס?" שאלתי

"לא מפריע לי" ענתה ב'

"טוב, אז אני אשלוף את המגירה ואת תרססי."

"אבל לא אמרת כרגע ש..?"

"כן, אבל את הסכמת בלי התלבטויות, אז בטח יש בזה משהו." הפטרתי בטון הבלשי שלי

"אוקיי, אז תוציאי את המגירה ואני ארסס."

"אבל! לא!!"

"מה את רוצה?!"

"מה יותר טוב?"

אחרי שסיימנו את הוויכוח, וחזרנו לאפשרות הראשונה, החלנו במבצע. "מבצע סבתא" קראנו לו, כי סבתא שלי תמיד הזכירה לי ג'וק. ב' אחזרה במגירה, והתחילה למשוך אותה לכיוונה, כשפלטתי נחרת בהלה.

"לא! חכי!"

"את רוצה להתחלף?"

אחרי שהתחלפנו, שלפתי את המגירה ממקומה, ושם הוא היה; הוא עמד לו בנחת ושיחק במחושיו.

"איך הגעת הנה?" שאלתי את סבא.

"קורה." הוא השיב.

לקחתי מידיו את הקשת עם מחושי הדבורה, והחזרתי אותו לחדרו.

"אוקיי, בואי נמשיך" אמרתי בחזרתי. ב' כבר ריססה את התרסיס. היא גמרה את כל המיכל, אבל הג'וק המשיך בשלו.

"אולי מטהר האוויר?" שאלתי

"אפשר לנסות." ריססנו עליו את כל מטהר האוויר בריח מגנוליה ווניל (ד"א, הוא ממש מריח טוב) אבל הוא סירב לגווע. אחרי עוד כמה ריסוסים של דאודורנט, בושם, ספרי לשיער ומנקה חלונות, הוא סוף התהפך על גבו. השעה הייתה כבר חצות. שאלתי את ב' אם היא מוכנה עכשיו ללכת לישון, אבל היא סירבה, והסבירה שהיא תלך לישון רק כאשר הוא ימות סופית, ויפסיק לבעוט ברגליו. "אוקיי" אמרתי, "בואי נחכה." בארבע בבוקר, מרוטות מעייפות, ישבנו ושיחקנו שש-בש באינטרנט עם אנשים מהעולם, מחכות שהג'וק יפסיק לבעוט.

"טוב, זה לא הולך" הודעתי.

"אז מה נעשה?"

"יש לי רעיון אחרון. אם הוא לא יעבוד נאלץ להשתמש ב.."

"לא!! רק לא זה!" זעקה ב' וערסלה את הנעל בידיה.

"אני מצטערת. כל שאת יכולה לעשות הוא לקוות שזה יעבוד."

"אז מה את מציעה?"

"אני חושבת שצריך פשוט לקחת את בקבוק האצטון שלי ולשפוך עליו עד שהוא יטבע."

לקחו לנו 6 שעות, יותר מ-50 שקלים, אצטון, תרסיס נגד תולעי ספרים, מטהר אוויר, בושם, מנקה חלונות ודאודורנט בשביל לנטרל אותו, אבל זה עבד. הצלחנו להרוג אותו. עכשיו יכולנו ללכת לישון.

מרוב תסכול אפילו כתבנו עליו שיר, שכמובן, איבדתי, אבל אם אני אמצא אותו אני אפרסם אותו בעריכה, או בפוסט חדש.

ב6 בבוקר התעוררתי מחלום בלהות, בו ראיתי את מייקל ג'קסון ודודו טופז מדלגים יחדיו בשדה ילדים, ופתאום שמתי לב לקול טריקת חלונות והורדת תריסים.

"ב'? מה את עושה..?"

"כ.. כ.. כלו..םםם.." ענתה ב' בשיניים נוקשות.

"אוקיי, למה את כחולה?"

"ס..סס..סת..םם"

"קר לך?"

"ג'יז, יא עמה, חשבת על זה לבד?"

מסתבר ששכחתי לתת לב' שמיכה, למרות שהיה זה לילה של קרה.

"למה לא אמרת לי?!"

"לא רציתי להעיר אותך. נראית כל כך.. שלווה"

"שלווה? זה שלווה" אמרתי, בעודי חושפת את הפרצוף השליו שלי.

"זה," עברתי לפרצוף המבוהל "לעומת זאת, פרצוף של 'ממתי לעזאזל מייקל ג'קסון מטריד ילדים קטנים?'"

ב' הסתכלה עליי במבט מבולבל.

"בחלום שלי, התכוונתי." הוצאתי לה שמיכה וחזרנו לישון.

מי רוצה להגיד לי מה למדנו מהקטע הנזכר לעיל?

נכון מאוד. סבתא של הולי דומה לג'וק.

ארצ'י ודרצ'י,

עד למעידה הבאה.