או כן או לא, חד משמעית- אולי, וגם זה מוטל בספק.

שיעור ביולוגיה, דיון על גייז בין שלוש מחברותי:

שרי הכושית המלוכלכת: "איזה באסה זה, כל השווים הם גם הומואים."

אקסודוס המשתפרת: "נכון. קחי למשל את מייקל מנמלטים, עברי לידר.."

עדידס: "אמיר פיי גוטמן!"

K

"מה??! לא?"

המממ

טוב, מכיוון ולאחרונה נוסף על עצלנות היתר שלי גם חוסר השראה (או כשרון, איך שתקראו לזה), נבצר ממני מלכתוב פוסט ארוך ואיכות.. ארוך. אז אני אגדיל את הכתב כדי שזה יראה ארוך יותר. לצערם של מספר זכרים, האפשרות קיימת רק לגבי פוסטים/ עבודות להגשה בשל"ח, ולא לגבי איברי גוף.  So Please Don't Try This At Home.

לפני כמה שבועות פגשתי בחזיר בר. זה קרה כשטיילתי לתומי בטיילת עם ע', הכלבה שלי. התיישבתי על אחד הספסלים, והחלתי לקרוא ספר (טוב, טוב! להסתכל בתמונות) תוך כדי שמיעת מוזיקה בעוצמה מוגברת. על כן, לא ראיתי וגם לא שמעתי שום דבר מסביבי (לא שאם הייתי יושבת סתם ככה הייתי רואה או שומעת יותר טוב, אבל מילא). פתאום קלטתי בצידי שדה הראיה שלי את ע', מזיזה את ראשה בתנועות חדות ונמרצות. כאשר הסתובבתי בכדי לראות על מה היא מסתכלת, נוכחתי לדעת שבמרחק של כ-5 מטרים ממני, עמד לו חזיר בר והסניף איזה שיח. כמובן  שנבהלתי, אבל לא נכנסתי לפאניקה, והתחלתי להתרחק מהמקום בצעדים איטיים תוך כדי ניסיון להתקשר הביתה ולשאול לעצתו של אבא שלי. ומכיוון וכבר למדנו שמזל לא נמצא בכוס התה שלי (וגם לא בביסקוויט שתבול בו לצורך העניין), סבתא ענתה לי;

"הלו, סבתא? תני לי בבקשה את אבא"

"מי זה?"

"סבתא תני לי את אבא, נו!"

"אני לא מבינה. הולי?"

"סבתא! אני צריכה את אבא דחוף!!"

(ברגע זה, אם הייתי נמצאת בסכנה אמיתית, כבר הייתי מתה במשך כמה שניות ארוכות.)

אחרי עוד כמה "אני לא מבינה מי זה" "הולי? מה קרה?" "אה, את רוצה את אבא?" "י', קח, אני לא מבינה מי זה" הגעתי סוף סוף לאבא. הוא כמובן, המליץ לי בחום או לירות בו ולהרוג אותו (את החזיר, לא את אבא), או ללכת לכיוון השני לאט ובזהירות או להרים משהו ממש גדול ולנופף בו. מכיוון ששכחתי את האקדח שלי בבית, וניסיונות עקירת הספסל שלי לא עלו יפה, בחרתי באפשרות הבריחה. "אבל הולי!" הוא הוסיף "אל תצעקי, כי הוא יוריד לך רגל. וגם אל תרוצי, כי הוא יוריד לך רגל. אל תנסי גם לירות בו, אלא אם את בטוחה שתצליחי להרוג אותו, כי.." "כן כן, הוא יוריד לי רגל."  עכשיו הרגשתי ממש בטוחה. חיכיתי עד שע' ואני נצא משדה הראיה שלו, ופצחנו בריצה שללא ספק הייתה מביאה לנו מדליה בתחרות ריצה. באולימפיאדת הנכים אמנם, אבל עדיין, מדליה. בדרך נתקלתי גם בדרבן, שהיה כל כך אדיב עד שהוא השאיר לי את אחד מקוציו למזכרת. אחרי ששלפתי את הקוץ מהלחי, ע' ואני המשכנו בריצה, וכמובן שמרוב השלומיאליות שלי הייתי חייבת לדרוך לה על הרצועה (שהייתה קשורה אליה, אבל לא אליי) וכמעט לגרום למותה בחנק.

שלשום היינו אצל סבא, ואז הכול התחוור לי; גיליתי מהיכן אבא ירש את יכולות העידוד שלו. כשסיפרתי לסבא על תקרית החזיר, ועל איך שלא קרה לי כלום, הוא דאג להסביר לי מה היה קורה אילו הייתי נתקלת באמא חזירה וגוריה. בואו רק נאמר, שזה לא היה נעים.