lost in a sea of thoughts

אחח כמה קל לשפוט אחרים..

זה כל כך קל להגיד לאחרים מה הם צריכים לעשות,

לבקר, לתת הערות ועצות מפה ועד להודעה חדשה.

אבל כשאתה מתחיל לדעוך ומרגיש קצת פחות מושלם,

איפה אז ההערות והעצות הנפלאות האלה?

אנחנו יודעים ללמד אחרים את כל אותם הדברים שאנחנו צריכים ללמוד בעצמנו,

יודעים יפה מאד להגיד לאחרים מה לעשות,

אבל לא מסוגלים ליישם בעצמנו את מה שאנחנו אומרים.

זה נכון גם לגביי וגם לגבי אחרים, לגבי כולם.

אבל בכנות? מה זה נמאס לי משיפוטיות של אנשים,

ומזה שנראה להם שהם יודעים הכל יותר טוב מכולם, שהם תמיד צודקים,

מזה שהם חושבים שהם הכי טובים שיש.. אני שונאת מתנשאים.

בתכלס, באופן כללי די נמאס לי מאנשים.

בעיקר מהאנשים שנמצאים מסביבי, בבית ספר וכזה..

אני באמת נוראית בעניין הזה,

חייבת כל שנתיים לשנות סביבה, אני משתעממת כל כך בקלות..

ארבע שנים, זה הכי הרבה שביליתי באותו מקום,

וגם זה לא היה מרצון או מבחירה שלי.

ופה אני נמצאת רק שנתיים וחצי,

וכבר נמאס לי לגמרי..

אני באמת לא מסוגלת להיות באותו מקום יותר משנתיים.. *~*