קיוויתי לכתוב פוסט שמח ומאושר על איזה כיף זה לדעת שסיימתי מתמטיקה לנצח,
על תחושת השחרור והאושר הבל יתואר מהידיעה שלא אצטרך להתכונן שוב לעולם לעוד מבחן נאצי במקצוע הנוראי הזה,
רציתי לכתוב שאני מרגישה חופשייה כמו שכבר הרבה זמן לא הרגשתי.
אפילו הלך לי טוב ובמהלך המבחן האמנתי שאני באמת מסיימת עם זה.
אבל בדקתי עכשיו פתרונות ומסתבר שטעיתי בשני סעיפים,
כלומר אין לי מושג מה הולך להיות הציון שלי, אבל כנראה שהוא לא יהיה כזה טוב.
ממש לא בא לי מועד ב', לא רוצה לעבור שוב את מסכת הייסורים שעברתי בשלושת הימים האחרונים,
ואני מוגשת על 95 כך שבערך 80 כן יהיה לי בסך הכל,
אבל אני לא יודעת אם לגשת גם למועד ב' או להתפשר על ציון לא משהו..
בלאכס, שונאת מתמטיקה.. T____T
כל מי שניגש היום גם לבגרות, איך הלך? ^^
ואיך אני אומרת לעצמי שציונים זה בולשיט ושאני בכל מקרה לא רוצה ללמוד באוניברסיטה,
ושאני לא מוכנה לסבול בשביל לימודים, כי זה סתם ועדיף לנצל את התקופה הזאת בשביל לבלות,
אבל כל פעם מחדש כשאני מוציאה פחות מ80 (כי אני פשוט ממש לא רגילה לזה, זה קרה לי אולי בשלושה מבחנים במהלך התיכון),
אני מתבאסת.
אני סותרת את עצמי. לא מצליחה להאמין בלוקשים שאני מוכרת,
כמו שאני אומרת שהכל בסדר ואני סתם עייפה.. פחח בטח..
אבל אולי זה מבאס אותי פשוט בגלל שאני רגילה לראות מספרים מעל ל90, ואז מפתיע אותי לראות ציון לא משהו,
גם כולם בטוחים לפני כל בגרות שאני הולכת להוציא 100 >__>
אני צריכה שתגידו לי שלימודים זה בולשיט ושאני לא אעשה עם זה כלום ושזה אחלה ציון ולא באמת משנה,
אולי ככה אני אתחיל להאמין לעצמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
thinking too much