lost in a sea of thoughts

אני מוקפת בטווסים

שזועקים את נשמתם אל האוויר המהביל,

כביכול בשביל לפתות את הנקבות,

בעיקר בשביל לשחרר את הכאב.

מעטה של נוצות ססגוניות וזנב מתרברב,

יופי בלתי יתואר

אשר מכסה את הברווזון המכוער שבפנים

שפשוט צמא לאהבה.

היהירות הקולנית הזאת,

הגאווה בתחפושת.

אם רק ננסה ונביט פנימה,

נגלה ציפור עצובה ומפוחדת.

ואם תעצמו עיניים ורק תקשיבו לזעקה,

אין היא פתאום נשמעת מעט כבכי,

כבקשת עזרה?

*מוקדש לעשרות הטווסים שצווחו בדיוק כשבדקתי אם הסאונד בעריכה מתחבר כמו שצריך,

ושמפריעים לכולנו להתרכז במגנים ובגרויות.

כן, אני לומדת בבית ספר עם טווסים XD

והנה כמה תמונות של היצור המהולל ^__^

1. ככה זה מתחיל ><

 

2.

 

3.

 

4. אמא אווזה והברווזונים שלה, אוי זה מקסים ^^

 

5.

 

6.

 

7.

 

8.

 

9.

 

10.

 

11. אפילו זכיתי לראות את כל תהליך החיזור שלהם, ותכלס זה מה זה מעניין P:

 

12.

מה דעתכם?

לדעתי זו חיה יפייפיה, לא משנה כמה היא מעצבנת.

אשמח לקבל תגובות ודעות :)