lost in a sea of thoughts

הדממה הלמה באוזניי, שרפה את עור התוף,

והריקנות שבראשי תפסה יותר מדי מקום.

המסך השקוף על עיניי טשטש את המציאות

ופעימות ליבי היו הרבה יותר מדי מורגשות.

אני עומדת ובוהה באוויר לפניי,

מנסה להשתיק את הקולות

של "זה נכון", ו"זו טעות".

לאחר כמה שניות פוסעת את הצעד האחד הזה,

גומעת את המרחבים ומאבדת אחיזה.

דברים רצים לנגד עיניי ונשימתי נעתקת,

אני מחכה לכאב אך הוא לא מגיע.

עוברות עוד דקה או שתיים ואז

שקט.

הבטחות שהפכו לריק, צפיות שנבדו,

חלומות שהתנפצו, תקוות שאבדו.

שניה אחת של כאב קשה מנשוא,

אובדן כל הפחדים והכוחות.

זה כל מה שצריך בשביל

לקפוץ.