עין הנשר דואה מלמעלה, מביטה
אל העיר אפופת הצללים.
ועמוד העשן שמתמר מלמטה,
מזכיר מראות אפלים.
ומבעד לסבך הערפל,
שפתיים לוחשות תפילה.
מנסות להרגיע את הלב המשתולל,
משתוקקות לשוב להתחלה.
מתי איבדנו את הדרך במבוך?
אנושיות הפכה להיות מילת גנאי.
מחפשים את עצמנו בג'ונגל הסבוך,
מתחבאים יותר מדי.
עין הנשר מסתכלת מלמעלה
על החורבות שהותרנו מאחורינו.
והכוכבים שיאירו את הלילה,
יאירו עולם שכבר איננו.
הפיגוע בבורגס, התחדשות המחאה, השריפה העצמית של משה סילמן, והמצב הכללי הרעוע מאד בישראל,
כל פעם יש משהו שגורם לי לערעור הבטחון שלי בעולם והאמון שלי באנשים.
זה פשוט לא יאמן כמה שהעולם דפוק..
בעצם, העולם בסדר גמור, בני האדם דפוקים, ואנחנו מה שהורס את העולם שלנו ואת עצמנו.
אני אישית מפחדת לצאת לרחובות בלילה,
הרבה פעמים בשבועות האחרונים יצא לי לחזור הביתה בלילה ופחות או יותר רצתי את ה20 דקות הליכה מהתחנת אוטובוס לבית שלי, כי זה פשוט מלחיץ ללכת לבד ברחוב בלילה.
אני אפילו לא אתחיל לדבר על המצב הכלכלי (אבא שלי פאקינג הייטקיסט ואנחנו בקושי סוגרים את החודש), או על בעית המגדריות וההטרדות המיניות, או על האלימות במועדנים, תאונות הדרכים הרבות מדי, הגזענות, וכו'..
יש לי מלא מה להגיד בנושא, כלומר, יש כל כך הרבה דברים שדפוקים ושפוגעים בנו ביום יום,
כל כך הרבה דברים שרקובים מהיסוד שנמצאים ביננו כל הזמן ואנחנו כבר למדנו להתעלם מהם או לקבל אותם,
כי ככה תמיד היה, כי ככה גודלנו וחונכנו, כי התרגלנו.
אז אני יכולה לדבר על זה לנצח, אני חושבת שיש לי מספיק מה להגיד בשביל שזה לא ייגמר,
אבל זה לא יעזור, וכולנו רק בוכים כל הזמן ומתלוננים על העולם ועל כולם,
אבל וואלה? זה לא ישנה כלום.
אנחנו יכולים לבכות ולהתלונן כמה שבא לנו, אבל בסופו של דבר המצב יישאר אותו דבר אם לא נעשה משהו, אם לא נפעל בשביל אשכרה לשנות אותו.
אז זה טוב להעלות את המודעות, אני גם כותבת את הפוסט הזה כדי להעיר אנשים מהתרדמת הזאת של "הכל בסדר וגם אם לא הכל בסדר אין מה לעשות", כדי שאנשים אולי יתחילו לפקוח את העיניים ולהסתכל סביבם.
זה השלב הראשון, לראות שמשהו פה לא בסדר,
אבל השלב הבא וההרבה יותר חשוב הוא לפעול, ופה אני גם עוד קצת מגששת באפילה,
אמנם אני פעילה בתנועת נוער שלי ובמחאה, אבל אני מאמינה שצריך לעשות יותר, כולנו,
השאלה היא מה? איך אפשר לתקן דברים שפועלים בצורה מקוקלקת כבר שנים?
אני לא חכמה יותר מכם ולא יודעת יותר מכם, אני מפנה גם אליכם את השאלה הזאת, מה אפשר לעשות -מה צריך לעשות- כדי שהעולם שלנו יהיה מקום שאפשר לחיות בו בכיף?
ובנוסף לשאלה אני גם קוראת אליכם, תתחילו לעשות! אל תשבו ותתלוננו, זה הכי קל, אבל לא יעזור בכלום, תקומו ותתחילו לעשות כל מה שאפשר כדי שבעוד כמה שנים נסתכל אחורה ונגיד "וואלה, עכשיו יותר טוב".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
thinking too much