lost in a sea of thoughts

השממה מקיפה אותי בעודי מנסה לסדר את המחשבות,

רגע נושמת לרווחה ורגע נאבדת שוב.

רוח מנשבת, מטיחה את עצמה באש אשר עודנה מחזיקה מעמד ומרצדת בגיל,

מחממת, לרגע יותר מדי וברגע האחר נעים,

לא סדירה, לא מרוסנת, חופשייה ומשתוללת באוויר הריק.

מצחקקת על כבליהם של האחרים בעוד שגם היא עצמה תלויה באדמה ובעצים לקיומה.

ההרים מקיפים אותי. מסגרת, חומה,

חוסמים אותי מכל הכיוונים אך נדמים יותר מגנים מאשר מאיימים.

ואני יושבת, מביטה מסביבי ומקווה למצוא משהו,

אפילו לא יודעת מה אני מחפשת, לא יודעת מה אני רוצה,

מחכה שהתשובה תפול מהשמים אל חיקי, תצלול לתוכי ותמלא את ליבי המנוון.

והצללים... גם כאשר השמש בשמים הצללים עודם שם,

תמיד שם,

תמיד משתרכים מאחוריי ומחכים שאביט לאחור ואהפוך לנציב מלח.

אני מסרבת להכנע להם,

מביטה קדימה אל הרוח החובטת בפניי,

דמעות זולגות, ספק מהרוח ספק מהפחד.

ואני נאבקת עם עצמי בכדי לא להסתכל לאחור,

נאבקת עם עצמי בכדי לא להתפרק.

ואני סומכת על עצמי, למרות הכל,

למרות נסיונות העבר ולמרות הסכנה.

למרות הכל, ממשיכה ללכת.