lost in a sea of thoughts

נראה לי שקצת יותר טוב,

אני נלחמת עם עצמי כדי שיהיה יותר טוב.

בגרעין מצויין, אני מרגישה יותר חלק, אני נהנית אפילו יותר מפעם,

אני באמת אוהבת כל אחד מבני הגרעין ואוהבת להיות עם כל אחד מהם,

שזה מדהים, לא נראה לי שהיתה לי אי פעם קבוצה שבה אהבתי את כל האנשים ><

במשימה עדיין קשה לי,

אני עדיין לא אוהבת להגיע למחנה ולא אוהבת להדריך,

נראה לי שהדרכה זה פשוט לא הקטע שלי.

אני לא יודעת מה כן מתאים לי ומה אני כן רוצה לעשות,

נראה לי שאני אגלה את זה על דרך השלילה, ודי שללתי הדרכה.

אבל כן כיף לי בשנת שירות, כבר פחות חושבת על לפרוש,

אני רוצה לסיים את זה כמו שצריך ומרגישה שאני יכולה.

המלחמה שלי עם השדים הפנימיים שלי ממש לא בהפסקת אש,

אבל אני יותר משתפת את בני הגרעין שלי בשדים האלה,

ויש לי את הפגישות עם הפסיכולוגית שלי,

פעם ראשונה שאני יכולה להגיד בכנות ואפילו להאמין בזה,

שאני מוקפת באנשים שאוהבים אותי.

ותכלס, לא משנה כמה יהיה לי קשה, יש לי על מי ליפול, וזה מה שחשוב, 

ולאט לאט אני מצליחה להכניס לעצמי לראש שאני בעצם די בסדר,

ושיש אנשים שאכפת להם ממני, ושהחיים יכולים להיות טובים.

שום דבר מהפאקים שלי לא עבר או נעלם,

אבל נראה לי שאני מתחילה ללמוד לחיות איתם :)