בסדנת כתיבה שעשינו בגרעין התבקשנו לכתוב ברצף במשך שלוש דקות, בלי לחשוב,
כתיבת רצף, אתם בטח מכירים. זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות.
אז כתבתי במשך שלוש דקות וזה מה שיצא (העריכה היחידה היא של השורות),
יהיה מעניין לשמוע מה אתם חושבים.
שלוש ארבע ו... יוצאים לדרך, לא יודעים לאן ולאיזו מטרה,
לא מבינים בכלל לשם מה הגענו, העיקר להמשיך, העיקר לעשות,
לא משנה מה קורה, תשאר מרוכז, אסור לאבד את עצמך,
אסור להפסיק לחשוב, לחיות ולא לנתח לא תמיד עובד טוב.
כשאתה מוקף באי סדר ובלגן וחוסר הגיון,
כששום דבר לא בסדר ונמאס לך מהכל,
אתה מנסה למצוא את עצמך בתוך מסגרת שהיא הכל חוץ מאתה,
מנסה למצוא את הדרך בתוך האפילה.
ומבעד לערפל התשוקה לא נעלמת,
תמיד שם, מפלצת שמסתתרת,
מחכה לשעת הכושר להתנפל, לרגע של חולשה,
היא תדע מתי לתקוף, היא כבר מכירה אותך.
לא משנה מה תעשה, אתה כלוא בתוך ראשך,
מסתובב במעגלים ולא יכול לברוח מעצמך,
מנסה להתחבא, להעלם, לא להרגיש, לא להיות.
בסופו של דבר אתה רק עוד אחד בתוך העדר,
כבשה תועה שמחפשת סדר,
שמנסה להיות חלק למרות שהיא שונה,
שמנסה להרגיש דומה למרות שהיא בכלל לא רוצה.
לא משנה היכן, מתי, למה, וכלום,
העולם מסתובב ואתה חייב להסתובב איתו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
thinking too much