lost in a sea of thoughts

הייתי היום במצעד הגאווה בתל אביב,

שכתמיד היה מאד צבעוני ושמח וחי, ומרהיב.

זה מקסים לראות כל כך הרבה אנשים שמתכנסים בשביל לחגוג,

בשביל לשמוח וכדי להביע דעה בו זמנית והכל עם חיוך.

היו אלפי אנשים, באמת שהפתיעה אותי הכמות,

והיה באמת כיף ומרגש.

אבל אני תמיד תוהה על המצעד הזה ועוד לא החלטתי אם אני בעדו או נגדו.

כי הקהילה הלהט"בית קוראת לשוויון מלא,

הם זועקים תמיד על הכאב כשמתייחסים אליך כאל שונה,

והמצעד הזה? הוא השוני באורות נאון זוהרים. הוא זועק את השוני.

המצעד הזה מכיל ומחיה את כל הסטיגמות על הקהילה הגאה,

הוא פרובוקטיבי ומציג את כל מה שהומופובים פוחדים ממנו.

אז אני מבינה את הצורך במצעד הזה, וגם אני באמת נהניתי להגיע אליו ולהיות חלק ממנו,

אבל אני לא בטוחה שהוא עושה טוב לקהילה הגאה,

כי הוא מחזק את השוני ואת ההבדלה בזמן שאנחנו רוצים לבטל אותם.

אני בי-סקסואלית, וחלק מהחברים שלי אפילו לא יודעים את זה,

פשוט כי אף פעם לא טרחתי לציין את זה מולם באופן מובהק, "לצאת מהארון" רשמית,

כי בסביבה שלי זה תמיד היה בסדר,

תמיד היו לי הרבה חברים להט"בים, מבחינת המשפחה שלי אין בעיה,

בסביבה שלי זה כמעט לא היה שונה להיות גיי מכל צורה.

אז אף פעם לא התייחסתי אל זה כמשהו מיוחד.

אמנם רק בשנתיים האחרונות הבנתי באופן מובהק שאני באמת בי,

אבל גם אחרי שהבנתי את זה לא היה בי צורך להצהיר על כך,

כי זה היה בסדר וכולם פחות או יותר ידעו את זה על כולם וזה לא היה משנה.

ככה אני חושבת שזה צריך להיות.

יש אנשים שטוענים שכולנו באיזושהי רמה גייז, ואני מסכימה עם זה חלקית,

בעיקר נראה לי שזו לא צריכה להיות תווית.

לא צריך להצהיר שאתה הומו, זה פשוט צריך להיות חלק מהחברה,

כמו שמובן מאליו שגבר נמשך לאישה, שיהיה מובן מאליו גם אפשרויות אחרות.

וכן, ברור לי שאנחנו רחוקים מזה, החברה שבה אני חיה היא ללא ספק חברה מיוחדת,

וברור לי שהיופי במצעד הוא ההתקהלות סביב אהבה וערכי שיוויון,

הפאן הרעיוני של המצעד מקסים וכיף לראות כמה אנשים תומכים בו.

אבל אני חושבת שמצעדי הגאווה כפי שהם מתקיימים כיום פשוט מחזיקים את הסטיגמה בחיים,

מחדדים את ההבדלים ומשמרים את השונות של הקהילה הגאה.

ואני לא מחשיבה את עצמי כשונה,

הבי-סקסואליות שלי לא מגדירה את מי שאני,

ואני לא רוצה שאנשים אחרים יגדירו את עצמם או אחרים על פי הנטייה המינית שלהם.

אז מצעדים שמציגים את הקיצוניות, שמחזקים את השונות ונותנים להומופובים הוכחות שהם צודקים?

מצעדים שמשמרים את ההבדלה ומתניעים את ההפרדה?

אני לא בטוחה כמה זה נכון בשביל להשיג את המטרה שאנחנו שואפים אליה,

עם כל כמה שזה כיף וחוויתי ומשחרר.