lost in a sea of thoughts

תסתכל על עצמך,

חיוך של אלף דמעות מנופצות,

פנים מלאות במסיכות.

מתי גידלת את החומות האלו שמקיפות אותך?

מתי הרחקת ממך את כולם עד כדי כך ששכחת מי אתה?

המסיכה כל כך כבדה,

כבר לא זוכר מי נמצא מתחתיה.

אני עוד זוכר.

אהבתי אותך יותר כשהיית אמיתי,

אני מעדיף אותך עצוב מאשר שקרן.

תסתכל על עצמך,

מחייך למצלמה, צוחק כי צריך,

הולך לאיבוד.

אולי פשוט תשחרר את הכל?

תברח, אבל לא מעצמך, אלא מהדמות שיצרת לך.

תרטיב לי את הכתף, לא אכפת לי,

אבל תשתחרר מהפחדים.

תסתכל על עצמך,

מתי הפסקת להיות הילד המחייך שבתמונות?

מתי הפסקתי להכיר אותך?