lost in a sea of thoughts

אממ...

ביום שישי חזרתי ממחנה בינלאומי בכפר הירוק, בבית ספר שלי.

הגיעו לישראל משלחות מגרמניה, פינלנד, פולין וטייוואן,

כל אחד מה"משלחת" הישראלית אירח ילד או שניים לסופ"ש שעבר,

ואחר כך במשך השבוע האחרון (ראשון עד שישי) ישנו בכפר, גם הישראלים וגם האורחים,

והיו לנו המון פעילויות..

היה ממש ממש כיף.

באמת נפלא!

הכרתי אנשים נהדרים והתחברתי מאד לרובם.

המשלחת הטייוואנית הייתה חמש בנות מדהימות שנקשרתי אליהן כל כך..

עכשיו אני וחברים שלי מדברים על נסיעה לטייוואן רק כדי לפגוש אותן שוב P:

אז היה באמת ממש כיף ונורא נהנתי.

הבעיה היא שעכשיו אני נורא מתגעגעת וקצת בסערת רגשות..

אני שונאת את הרגשות שנלווים לכל חוויה כזו...

ויהיה לי את זה שוב בעוד שלושה שבועות כי אני נוסעת לפולין למשלחת.

אני נורא נהנתי בזמן המחנה אבל עכשיו קשה לי,

יותר מדי מחשבות מסתובבות לי בראש ואני מתגעגעת.

נורא נקשרתי לאנשים ומוזר לחשוב שאני לא אראה אותם יותר..

בכלל מוזר שזה נגמר, זה היה רק שבוע אבל זה הרגיש המון והיה כל כך עמוס ומיוחד,

מוזר שזה נגמר, כל השגרה שסיגלנו לנו שם..

אני מתגעגעת לזה.

ולאנשים בעיקר..

אני בטוח אצטרף למחנה גם שנה הבאה, כי אני נהנית מזה..

אבל נמאס לי מהרגשות שנלווים לכל דבר כזה.

אומרים שעדיף לאהוב ולאבד מאשר לא לאהוב בכלל,

אבל הרבה חוויות דומות בחיים שלי גרמו לי לתהות על זה,

עדיף לאהוב ולאבד מאשר לא לאהוב בכלל?