הרגע חזרתי ממסיבת הפתעה לחברה שלי שיש לה יום הולדת (הערנו אותה בבוקר).

לא היה כיף בכלל (לי לפחות).

היו שם עוד בנות כמובן שכולן בצופים, היחידות שלא בצופים הן אני וילדת היומולדת.

שלא תבינו לא נכון, אני הכי בעד הצופים בעולם, אבל עד גבול מסויים.

כל הזמן הן מדברות על הצופים, מתעסקות בצופים, נמצאות בצופים, אין להן חיים חוץ מהצופים.

גם כשמנסים לשנות את נושא השיחה אחרי פחות מחצי דקה השיחה חוזרת להיות על הצופים.

הן מדריכות אז כל השבוע סובב סביב הפעולות שלהן. שלושה ימים הן צריכות לבנות פעולות ואחר כך יש להן ישיבת צוות

וכל מיני פעילויות 'רק למי שבצופים'. ככה שמי שלא הולך לצופים די נדפק.

אבל הצופים זה ממש לא בשבילי ואני לא מושפעת שהולכת אחרי העדר לכל מקום, וגם אם כולם מסביבי מדברים ומתעסקים כל היום בצופים,זה לא אומר שאני ישר אצטרף.

לי ולילדת היומולדת הייתה כבר שיחה כזאת ושתינו הרגשנו את אותו הדבר. ובכל זאת הבנות שבצופים כל מסיבת ההפתעה דיברו רק על הצופים ואני וילדת היומולדת הרגשנו אאוטסידירות (כרגיל), אבל זה פאקינג יום ההולדת שלה, בשבילה באנו והן ממשיכות לזיין בשכל צופים, צופים, ושוב צופים. אה אופס דיברנו קצת על מוזיקה, ואז הן התחילו לשיר שירים של הצופים.

אני רוצה לחזור לבית הספר השבוע רק כדי להרחיב את מעגל החברים שלי ולא לשמוע כל היום וכל הלילה על הצופים.