הראש עובד שעות נוספות.

הלב פועם בחזקה.

ואילו אני רוצה שתבלע אותי האדמה.

הלחץ והעומס משתקים אותי.

יש לי כל כך הרבה דברים על הראש, ואני פשוט לא עושה איתם כלום.

ועכשיו הכל מתנקז לרגעים האלו, לרגעים בהם אני צריכה לסיים את מה שעוד לא התחלתי.

והכל סוגר עליי.

אני בן אדם קטן,

ללא כל משמעת עצמית וכוח רצון.

אני גררתי את עצמי למצב הזה.

אני אגרום לעצמי ליפול לתהום שלא נגמרת.

אני, רק אני.

משותקת.

משתקת את עצמי.