הפרק התשיעי-
הכל קרה כל כך מהר,עניין של שניות.
לשירלי לא היה זמן לזוז הצידה כשקלטה את הכדור.אך גם אם הייתה שמה לב אליו קודם לכן,ספק אם היא הייתה מספיקה להימלט ממנו,מכיוון שהיא לא הייתה אדם מהיר תגובה במיוחד.
הכדור פגע בה בשיא עוצמתו,והיא נפלה על הקרקע,על רצפת המגרש הקשה,בהחלט לא מקום טוב ליפול בו.
היא לא חשבה באותו רגע.היא פשוט לא הבינה מה קורה לה.
היא ראתה במעורפל אנשים רצים לקראתה ומתכופפים אליה.אומרים משהו לא ברור.
היא לא יכלה להתמודד עם זה יותר.היא פשוט עצמה את עיניה.
היא שמעה מקהלת קולות,כולם מדברים בערבוביה.
"מה קרה לה?"
"יואו,איזו פגיעה!"
ואז היא שמעה קול מוכר,"תקראו למורה!תביאו קרח...שירלי,את שומעת אותי?"
הקול הזה,הקול הרך והעדין, הקול הכן שנותן הרגשת ביטחון,גרם לשירלי לפקוח את עיניה באחת.
"היא פתחה את העיניים!!!" מישהו צעק.
"שקט," אמר הנער בעל עם הקול המעורר.
שירלי ראתה לפניה את יובל.הוא רכן מעליה ונגע בפניה.היא הרגישה את מגעו המלטף על עורה,ולמרות כאב הראש שתקף אותה,היא צתה להישאר כך,באותו מצב בדיוק,לנצח.
"שירלי,את בסדר?" הוא שאל בדאגה.
היא הנהנה באיטיות.מישהו התקרב בריצה ליובל ונתן לו שקית עם קוביות קרח.הוא הצמיד אותן לפניה של שירלי, ואת התחושה המענגת שחשה כשיובל נגע בה,החליפה תחושת הקור החודר.
היא התנערה לפתע והתרוממה,עד שהגיעה למצב ישיבה.
"שירלי?" שאל יובל.
היא הנהנה שוב.
"את בסדר?כואב לך?" הוא שאל.
היא ראתה בטשטוש המון אנשים עומדים מסביבה,כולם השתתקו.
"אני בסדר," מלמלה,מסוחררת.אך כולם יכלו לשים לב שהיא לא הייתה בסדר.
יובל אחז בידה והצמיד שוב את הקרח לפניה.
העולם כאילו עצר מלכת בשביל שירלי.כל פעם שיובל נגע בה,היא הרגישה כך.
קולות נקישות של נעלי עקב החזירו את שירלי מהפנטזיות שלה.
מנהלת בית הספר נעמדה מול שירלי.
"מה קרה פה?" היא שאלה,דאגה ניכרת בתווי פניה הארוכים,אך עם זאת,שום זכר לפאניקה לא נמצא בקולה.
"כדור פגע בה," מישהו דיווח.
היא התכופפה גם כן והתיישבה ליד שירלי.שירלי הייתה חיוורת בכל פניה,מלבד מצחה, שסימן גדול וכחול התנוסס עליו.
"כואב לך משהו?" שאלה המנהלת.
"הראש בעיקר," אמרה שירלי,קולה כמעט אינו נשמע.
"טוב,בואו תעזרו לי לקחת אותה למרפאה," אמרה המנהלת בקול מרגיע,מנסה לנהל את העניינים,כיאה לתפקידה.
"אני צריכה שלושה אנשים," היא הבהירה.
יובל ונער נוסף בשם מתן נענו לבקשה ורכנו מעל שירלי כדי לסייע לה להתרומם.
עוד נערה באה אל שירלי כאשר הבחינה שיש רק שני בנים ועזרה לה להגיע עד למרפאה.
הסרחורת שפקדה את שירלי התחזקה כאשר היא החלה ללכת.כולם עמדו ובהו בה,בנערה,ביובל ובמתן מתרחקים לכיוון המרפאה.
ורק אז שירלי הבחינה באורטל,עומדת בצד עם מותניים משולבות,עם הבעה כועסת.
"נו,עזבו אותה כבר!היה ונגמר!" קראה אורטל,לא מרוצה מכמות תשומת הלב שהוקדשה לשירלי,ולא לה,כמו תמיד.
אך אף אחד לא נע ולא זע.
"הלו???" היא צעקה בזעם ולא זכתה לתשובה.
"נו,טוב," מלמלה מבין שפתיים חשוקות ועשתה גלגלון.אך לא כמו תמיד,הפעם לא ליוו אותה צעקות של התפעלות.
"מה יש לכם,אנשים?" היא זעקה.אפילו החברה החדשה שלה,זאת שישבה לידה באודיטוריום,לא שמה לב אליה והתרכזה רק במתרחש סביב שירלי,המתרחקת לאט לאט.
'טוב,שירלי,זאת הדרך שלך למשוך תשומת לב,הא?' זעמה אורטל בליבה.
'אין בעיה,נעבור לתכנית ב'..." אמרה ושלפה את הטלפון הנייד שלה מהכיס.
עד כאן הפרק התשיעי...
הגשם חזר!!!הקאמבק המדהים של הגשם!יחי החורף!
שבוע טוב וחורף נעים ומחמם לכולם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
