יומן פרטי.

חדרה חדרה חדרה. מה זאת העיר הזאת? אני מרגישה שלא בא לי להיות פה יותר. שאני לא שייכת לכאן.

האנשים פה יכולים להגיע לרמות כאלו של לגרום להצטער על כך שאפילו ניסית להשתלב באזור.

זה נורא.

מה בסך הכל ניסיתי לעשות? חפש עבודה. זה הכל.

כל פעם מחדש אני שואלת את עצמי, למה הנשים פה לא מסוגלים לתת לבן אדם להשתלב? למה לקרוע את כל המודעות של האנשים שמנסים לפרסם את עצמם כדי למצוא פרנסה או סתם ילדים ונערים כמוני , שמחפשים לעבוד במשהו הכי פשוט בעולם כמו בייביסיטר? למה?

זאת שאלה שבחיים לא ניתן לקבל עליה תשובה. אני כבר חודש תולה מודעות של בייביסיטר וכל פעם אני רואה שילדים בגיל שלי עוברים ותולשים באכזריות את כל הדפים ,אחד אחד.

אז אני כל פעם שואלת את עצמי בלב,

מה מפריע להם ?

מה בסך הכל עשיתי?

אז נכון,אני לא אמורה להתייחס אליהם,ואם אני רוצה עבודה אני גם אמורה להמשיך ולנסות עוד ועוד. אבל איך אפשר כש-5 פעמים אני תולה ותולשים לי לאחר כמה שעות?

אני מרגישה נורא.

אני מרגישה שהמקום שלי הוא פשוט לא כאן, אלא במקום אחר , שם כן מקבלים אנשים ולא הורסים לו בכל הזדמנות.

נורא מה שהולך כאן.

נורא.